הנשמה רוצה תשובה

הנשמה רוצה תשובה

 

ואף כי מנקודת מבט כלשהי ניכרת אולי הידרדרות מבחינה דתית  ורוחנית, הנה כך אמנם מנסים בתקשורת להראות, שאנו כבר דור מודרני ומתקדם, בלא דת ודין, ויראי חטא ימאסו.

 

אך אם נרד קצת לעם ותהא דעתנו מעורבת עם הבריות, מיד נבחין בגודל הצמאון לרוחניות הקיים בעם. משום שכולם כבר מרגישים, כמה אפשר עוד עם הגשמיות והרדיפה אחר הממון והתאוות, הנפש היהודית לא תימלא מכך ושאיפתה היא לקרבה אל השם יתברך.

 

ואם אֵי פעם היתה ירידה – זוהי ירידה לצורך עליה. ומובטחים אנו כי כל מי שראוי הוא ומגיע לו לחזור בתשובה לפי מעשיו או בגין זכות אבותיו – כן יהיה בעזרת השם יתברך.

 

מגן בפני הפורענות

 

ובפרט בזמננו זה, אשר בעוונותינו הרבים צרות רבות וגזירות קשות פוקדות אותנו חדשים לבקרים, מחוץ תשַכֵּל חרב ומחַדרים אימה, ואף אחד מאיתנו אינו יכול לדעת מה יעלה בגורלו, בודאי שבעת צרה כזו צריכים להתחזק יותר ויותר, כי תשובה ומעשים טובים – כתריס ומגן הם בפני הפורענות.

 

אין כמלכנו

 

ואי לכך, הקדים הקדוש ברוך הוא תרופה למכה ויָצר ועשה כמה תחבולות לזיכוי הרבים ולקירוב לבבות, אשר אחת מהן היא הפצת ספרים המחזקים את רוח העם – את הרוחניות שבהם. ונשלוח ספרים ביד הרצים, זעיר שם זעיר שם, ואשר בו חפץ ה’, ימצאם יקרא בהם ויתחזק.

 

ובאמת לולי ה’ שהיה לנו – אזי חיים בלעונו, מרוצת החיים ושאון גליהם היו כבר מזמן בולעים אותנו לולי ה’ שהיה לנו, והמציא תחבולות להתחזקות הרבים, ברוך הוא וברוך שמו לעד ולעולמי עולמים.

 

זיכוי הרבים

 

וממוצא דבר אתה למד, כי חובה קדושה מוטלת על כל בן תורה להשתדל בקירוב לבבות לאבינו שבשמים – כאשר חננוֹ השם יתברך בלשון לימודים ובשפה ברורה ונעימה.

 

כי זהו עיקר מה שרוצה השם יתברך בדור זה – שישובו אליו בניו אשר עזבו דרכם של אבותיהם הקדושים, תעו וטעו בדרך ונפלו אל תוך תרבות אנשים חטאים, תרבות המערב הפרוע וכל גויי הארץ ומשפחות האדמה, עזבו מקור מים חיים וכו’.

 

ורבים רבים מהם רוצים כיום להתחזק ולשוב בתשובה, אלא שהבושה וחוסר אפשרות הגישה – מונעים זאת מהם. לכן צריכים אנו “לרדת לעם”, לקרבם ולעודדם, להחזיקם ולהחיותם. והרוצה ומשתדל בזה מלמטה – מסייעין אותו מלמעלה.

 

הספר ומטרתו

 

והנה ספרים רבים נכתבו על התורה שבכתב, לדרוש ולהבין בפרד”ס הפסוקים. מהם שמסבירים את גוף הפסוק ויחסו אל פסוקים אחרים, מהם שמפלפלים בדרשות חז”ל על הפסוקים, מהם בהלכה ומהם באגדה וכו’, איש על מחנהו ואיש על דגלו. כולם אהובים כולם קדושים.

 

אולם ספר זה – בעיקרו, הינו בעצם ספר מוסר, אלא שנסמכו המוסרים על הפסוקים להנעמת העניין ולזכרונו, שכן קל יותר לזכור המוסר כאשר כולו רמוז בפסוק. וידוע כי כן היתה דרכו של מרן החיד”א בדרשותיו, לרמוז המוסרים בתוך הפסוקים (וכן מובא בספר “רבינו החיד”א” עמ’ 286, ור’ ב”פלא יועץ” ע’ אסופה, וע’ רשב”א בעין יעקב ברכות דף סה: מהספר).

Add a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *