עלינו לשבח לאדון הכל נאמר בספר תהלים (פרק ק) "עבדו את ה' בשמחה בואו

שמחה

עלינו לשבח לאדון הכל

 

נאמר בספר תהלים (פרק ק) "עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה". כל חיינו הלא הם עבודת השם אחת גדולה, ואם כן, תמיד צריכים אנו להיות שמחים, על כי בחר בנו השם יתברך מכל העמים להיות חבל נחלתו, עמו וצאן מרעיתו, משרתיו עושי רצונו, ולא עשאנו כגויי הארצות וכמשפחות האדמה. 

 

ועלינו לשבח לאדון הכל, על כך שבראנו לכבודו, הבדילנו מן התועים, נתן לנו תורת אמת, וחיי עולם נטע בתוכנו, ועל כי כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא – כאשר מאמינים ושומרים תורה ומצוות כראוי.

 

רק לשמוח יש

 

ועל דברים אלו בלבד, ראוי להיות בשמחה כל החיים, מי שרק יעמיק מעט לחשוב בגודל טובתו על ידי דברים אלו, ואף אם יעבור על היהודי מה שיעבור, נפילות וצרות צרורות, הן בגשמיות והן ברוחניות. 

 

ברוחניות – הרי סוף כל סוף הלא נשאר יהודי, ואף על פי שחטא – ישראל הוא, ואף על פי שהשחית – בן הוא לה' (קידושין לו. סנהדרין מד.) , ויכול לתקן הכל, כל עוד הנר דולק. 

ובגשמיות – הרי הכל עובר והכל הבל הבלים, אין על מה להיות עצוב, או למעט בשמחה בשל חסרון גשמי, כי יראת שמים ושמירת המצוות – זה כל האדם.

 

אזְכְּרה ימים מקדם

 

ויתבונן בדורות הקודמים, איך שספו תמו, והכל חלף הלך לו, וכבר אבד זכרם לגמרי, ומה יתרון להם בכל עמלם ויגיעם ואכילתם בעצבון את לחמם, הרי לא הרויחו כלום בעצבונם. 

 

וטוב היה להם להיות שמחים, ובכך לדלג על הטרדות והצרות, עד שיגיעו לחוף מבטחים – הוא יום המוות, כי אז גם לאחר המוות היה טוב להם, שהרי במשך ימי חייהם עבדו את ה' בשמחה, מה שמשביח את עבודת ה' עשרת מונים בכמות ואיכות.

 

החכם עיניו בראשו

 

והרי כלל גדול: "צריך תמיד להיות שמח, כי סך הכל אתה אורח" – על ידי שמתבונן היטב בכך שהוא רק אורח, יוכל לשמוח באמת, וזהו שנאמר (קהלת ב) "החכם עיניו בראשו", כי החכם מתבונן למרחק באחריתו, טוב אחרית דבר מראשיתו. 

 

ובכן מיד תגיע אליו השמחה, וכמו שנאמר (קהלת ז) "החכמה תחיה בעליה", כלומר שהחכמה תביא לו שמחה וחִיוּת (וע' לקו"מ ח"ב סי' י). וכן נאמר בפתגמי הראשונים: "לא נאה לחכם הדאגה".

 

מפני שמי שהוא חכם ומשכיל בהבלו של העולם הזה, אין ראויה לו העצבות והתוגה כלל, שהרי מתבונן בתכלית, ורואה כי אין ממש בענייני העולם הזה, וממילא לא יהיה ממש בקלקולם או בחסרונם כדי שיהיה עצוב על כך. 

 

ולכן דוקא החכם יהיה תמיד בשמחה וכנ"ל, וזהו שאמר החכם: "מי עשיר ומי שמח – בעולם הזה אורח" (פיוט "שמח בני"). 

 

נקודות טובות

 

ויסתכל בנקודות הטובות, דברים טובים שכן עשה, כמאמר הפתגם העממי: "על חצי הכוס המלאה", ומה בכל זאת יש בידו, והרי רבים גם לזה לא זכו וכו'. 

 

ויודה להשם יתברך על שהוא כן זכה, להיות בריא ושלם ועשי"ר, ראשי תיבות: עינים שינים ידים רגלים, שרבים גם לזה לא זכו – ה' ירחם, ועל ידי זה יהיה בשמחה, "איזהו עשיר – השמח בחלקו".

 

אהבתי אתכם אמר ה'

 

ויזכור תמיד, כי השם יתברך אוהב אותנו בכל מצב שנהיה, "אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנךּ" (תהלים קלט), אף אם נמצא האדם בשאול תחתית – השם יתברך נמצא עמו. 

 

ואמר הצדיק ר' שלמה מקרלין: "הלואי ואוהַב את הצדיק הגדול ביותר, כשם שהשם יתברך אוהב את הרשע הגדול שבישראל" (הו"ד בספר "פתגמי חסידים" עמ' 26). 

 

ועל ידי זה יתעודד ולא יפול ברוחו, כי יודע אשר בכל מקרה ומצב יש לו גב ומשענת, הלא הוא אבינו מלכנו יתברך, ששומרו ונמצא איתו תמיד, כצילו על יד ימינו, אוהבו ומחבבו, ויחד עם זאת מחכה שיתקרב אליו יותר.

 

שבטך ומשענתך

 

ולכן נאמר (תהלים כג) "שבטך ומשענתך המה ינחמוני", אף אם קבלתי ממך "שבטך" – מכות ויסורים, הפסדתי ממון, וסבלתי מחלות וכו' וכו' – כל אחד וצרותיו, בכל זאת "ומשענתך המה ינחמוני". וזה כעניין הכתוב "בצר הרחבת לי" שבתוך הצרה נותן ה' הרחבה והרווחה והרגשה טובה, וממתיק בכך את הדין (ר' ליקוטי מוהר"ן ח"א סי' קצה). 

 

זה שאני יודע שהם הולכים יחד תמיד – השבט והמשענת, ואף כי יש שבט – יש גם משענת, שאתה תומך בי ועדיין איתי – זה עצמו ינחמני.

 

עֵצות לשמחה

 

וטוב לשוחח עם אנשים יראי שמים שמחים, וישיר וינגן, או שישמע שירים וניגונים. וכן ירקוד הרבה, וישמע בדיחות ומילי דשטותא, וישמיע לעצמו קולות משונים עד שיצחיק עצמו ויצא מן העצבות (וע' "שיחות הר"ן" סי' כ), כי כל אלו מניעים חיצוניים המביאים לשמחה פנימית. 

 

והכלל הוא כי בכדי לצאת מן העצבות ולהיות בשמחה – יש לעשות הכל כולל הכל, בגדר המותר בלבד, כמובן. 

 

ואם שום דבר לא עוזר, יעשה את עצמו שמח אף שאינו כן, ויחייך ויצחק עד שתכנס השמחה פנימה (ר' "שיחות הר"ן" סי' עד).

 

והעיקר – לזכור תמיד כי הכל עובר, והנה עוד מעט ימצא עצמו בן שמונים שנה לגבורה ואחר כך לקבורה… ומה יתרון לו אם יהיה עצוב עתה, אדרבה – "רק לשמוח יש", י"ש – ראשי תיבות: ירא שמים, הוא במיוחד צריך לשמוח וכנ"ל, ועליו נאמר "שמחו צדיקים בה' והודו לזכר קדשו" (תהלים צז).

 

שמח?! – תשמח!

 

וכשאדם שמח – משמח את השם יתברך (ר' מהרש"א לתענית כב.) שנאמר (משלי טו) "בן חכם (והחכם הרי שמח כנ"ל) ישָמח אב" (הוא אבינו שבשמים, ור' ברכות לה:). 

והשמח – מוטב כי ישתדל לשמח אחרים, כי יש אשר השמחה בשבילם היא כאויר לנשימה, ונצרכת היא להם מאוד, והוא כמחיה נפשות רבות, ואף אם רק ילך בפנים שמחות ובכך יקרין שמחה לאחרים, אשריו ואשרי חלקו (וע' "שיחות הר"ן" סי' מג). ובכן "שִמחו בה' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב".