תמימות היא שלמות נאמר בספר דברים (פרק יח) "תמים תהיה עם ה'

תמימות

תמימות היא שלמות

 

נאמר בספר דברים (פרק יח) "תמים תהיה עם ה' אלקיך", ופירש בתרגום אונקלוס "שלם תהיה ביראת ה' אלקיך". ע"כ. 

 

הרי שתמימות פירושה שלמות, כלומר שצריך האדם להיות שלם באמונה בהשם יתברך ויראה ממנו, ועוד יש לפרש בס"ד שהציווי הוא להיות שלם עם עצם העובדה שהוא ירא שמים, שלא תהיה עובדה זו מפוקפקת אצלו. 

 

והוא דבר ידוע, כי כאשר רוצים הצלחה בדבר מסוים, צריך הלב להיות שלם עמו, כי אם לא תהיה הסכמה מלאה מצד הלב, לא תהיה הצלחה. 

 

לדוגמא אדם שאינו אוהב את מקצוע הנגרות ואינו שלם עמו, בודאי שלא יצליח בו, ואם הוא אוהב אותו יוכל בודאי להצליח בו, ולאחר ההבדלה בין קודש לחול – כן הדבר בענייננו, וכמאמר הפתגם: "האוהב את העבודה – יצליח בה".

 

לא לחקור בעתיד

 

ומי שבאמת שלם עם אמונת האלקים יתברך, לא ילך לחקור אחר עתידות וכיוצא באלו ההבלים, לא קורא בקפה או בקלפים, לא מגדת עתידות, ולא שאר מכשפים ובבות למיניהם. 

 

כי מה לי לחקור בעתיד אחר שהכל בגזרת השם יתברך, וכיוון שכן הוא, יתכן כי אף ישתנו דברים, כי ישראל – למעלה מן המזל (ר' שבת קנו.) ויוכלו לשנות דברים ולבטל גזרות על ידי ריבוי תפילות ותחנונים וזכויות גדולות במעשים טובים (ר' ר"ה יז:, שבת קנו. בתוס', תר"י לברכות ג. ד"ה כל). 

 

במה דברים אמורים שאין להתעניין בעתידות? – אפילו בדורות ההם, שבאמת ידעו עתידות על פי הכוכבים וכד', וקל וחומר בדורנו זה, אשר כבר הוכח למעלה מכל ספק שאינם יודעים כלום בחכמה זו, וכל דבריהם הבל ותעתועים משאות שוא ומדוחים.

 

שלמות הנפש

 

והנה מדת התמימות מביאה לאדם שלמות בנפשו, שמרגיש שלם עם השם יתברך, דהיינו להיות סמוך ובטוח שמכיוון שהשם יתברך עמו, אין לו מפני מה לדאוג או לפחד. וממילא לעולם לא תהיינה לו תלונות וקושיות על שום מעשה של השם יתברך עמו, כי מקבל הכל בשמחה, שהרי אמונתו בהשם יתברך – שלמה.

 

איש כשר ופשוט

 

עוד תביאהו מדה זו – להתנהג בפשיטות, כעבד אל רבו וכבן אל אביו, מרוב אמונתו בהשם יתברך, ויוכל לעשות דברים אשר לא כל אחד יהא מסוגל לעשותם. ולדוגמא, לקרוא תהלים בהשתפכות הנפש ובבכיה, והתבודדות ושיחה בינו לבין קונו, דברים שיש אשר גם אם ירצו – לא יוכלו לעשותם.

 

בלי חכמות

 

ועוד תביאהו מידה זו לעשות מעשים של מצוות ודקדוקים, אשר מי שהיה "עושה חכמות" – היה מבטלם מיד, ואומר כי אין טעם לעשותם, מחמת "ספק דרבנן להקל", "ספק ספיקא" וכד'. 

 

והתמים – בשלו, עושה בלי להסתכל על כל מיני חישובים, שכן "אינו חריף לרמות"… (כמו שפירש רש"י על "יעקב איש תם". בראשית כה), וכן אמר שלמה בחכמתו: "עשה האלקים את האדם ישר, והמה בקשו חשבונות רבים" (קהלת ז).

 

זה מעשה שלו וזה מעשה שלי

 

וגם אין התמים מסתכל על מעשי אחרים, אם השני מצליח בעסקיו או לא,  אם מצליח השני בעבודתו את השם יתברך או לא, אלא עובד הוא את עבודתו הגשמית והרוחנית בתמימות ובפשיטות, בשלוַת הנפש ושמחה תמידית (ור' בספר "ספורי מעשיות" לר' נחמן מברסלב זצ"ל, מעשה ט, מחכם ותם, ותקבל חיזוק נפלא בנושא).

תמימי דרך ההולכים בתורת ה'

 

ומדה זו – אשרי ואשרי מי שזוכה לה, כי אמרו הצדיקים (לקו"מ ח"ב סי' יט) עיקר היהדות – בתמימות ופשיטות, ואין הקדוש ברוך הוא רוצה "חכְמות", אך כמובן גם מידה זו צריכה לנבוע מהסתכלות של תורה, וכמו שנאמר (תהלים קיט) "אשרי תמימי דרך – ההולכים בתורת ה'". 

 

וזאת אומרת שלא יבוא לעשות מעשים אשר לפי דת תורתנו הקדושה – אסורים וכגון לאחר זמן תפילה, או לאכול לפני תפלת שחרית, כדי שיכוין לבו יותר, דבר זה נקרא "מצוה הבאה בעבירה" ונחשב הדבר לעבירה גמורה. 

 

והנה אין זו תמימות אלא כסילות וכן כל כיוצא במעשים מסוג זה, ועל כך אמנם התכוין בספר "שיחות הר"ן" (סי' נא) באמרו: "גם בתמימות אסור להיות שוטה".

 

ממעלות התמימות

 

ועל ידי מידה זו נעשה לבסוף משכיל בתורה הקדושה (עיין שבת פח: וברש"י, ו"ספר המידות" דעת טז, ור' ב"שיח שרפי קודש" ח"ו סי' שנה) ונבון בידיעת השם יתברך (ר' "ספר המידות" אמונה, כ). 

 

וישמרהו השם יתברך מפגעים שונים, שנאמר (משלי י) "הולך בתֹם ילך בטח" (ור' במדרש שוחר טוב תהלים א). ועבודתו כריח ניחוח לפני השם יתברך, שנאמר "הולך בדרך תמים – הוא ישרתני" (תהלים קא). 

 

וזוכה גם לבנים מבורכים במידות טובות, כמו שנאמר (משלי כ) "מתהלך בתומו צדיק, אשרי בניו אחריו". וכאשר עינינו ראו פעמים רבות, כי הפרש גדול יש בין בניו של התמים לבין בניו של המשכיל, אף כי שניהם שומרי מצוות, הללו ענוותנים והללו גאוותנים וכו'.

בלי "חקירות"

 

ומכללם של דברים, שלא ילמד ספרי חקירות בענייני אמונה ומציאות השם יתברך, גם לא של גדולי ישראל זצ"ל, כדי שישאר בתומו, וכמו שהורה רבנו נחמן מברסלב זצ"ל ("שיחות הר"ן" סי' מ, ופירוט הספרים ראה ב"חיי מוהר"ן" סי' תז, תי). 

 

ודוקא על ידי כך שמאמין בתמימות, זוהי האמונה היותר חזקה, "דהיינו שיזכה שיהיה לו רצון מופלג חזק מאוד אליו יתברך בהשתוקקות נמרץ מאוד עד שלא ידע מה לעשות כלל מגודל ההשתוקקות ויצעק וכו'" ("שיחות הר"ן" סי' לב) אשרי הזוכה לכך.

למסור נפש על האמונה

 

וכידוע ממעשים שהיו בעמנו בתקופות השמד, ולדוגמא בספרד, בתקופת האינקויזיציה הארורה, הנשים והטף ושאר פשוטי העם התמימים – מסרו נפשם למות על קידוש השם, ולא להשתמד חלילה, מה שאין כן – המשכילים, החכמים בעיניהם, כולם נשתמדו רחמנא ליצלן (כמובא בספר "שומר אמונים"). 

אשרי המתהלך בתמימות לפני השם יתברך כל ימי חייו, ומקיים בעצמו ציווי השם יתברך: "התהלך לפני והיה תמים", אזי טוב יהיה לו לעולמים. אמן.