בני אדם מזלזלין בה נאמר בגמרא (ברכות ו: ורש"י) כי התפילה היא מן

תפילה

בני אדם מזלזלין בה

 

נאמר בגמרא (ברכות ו: ורש"י) כי התפילה היא מן הדברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהם. ולכאורה הטעם לכך שעומדת התפלה ברומו של עולם – מפני שבעיקר היא המביאה את אמונתו של האדם לידי ביטוי. 

 

מפני שתורה ומצוות – ניתן לקיים גם בלי אמונה חזקה, אך להתפלל "כראוי" – לא ניתן ללא אמונה חזקה, ובלשון חסידים: קל יותר לומר עשרה חידושים בגמרא, מאשר להתפלל פעם אחת בכוונה. ע"כ (בשם ה"תולדות יעקב יוסף"). 

 

והיא גם היא אמורה לחזק את האמונה לקרב את האדם אל בוראו ולזכרו תמיד (ע' רמב"ם ריש הל' ברכות). 

 

הכל תלוי בה

 

וכן גדולה היא תועלתה ברוחניות, כי הרי בה תלוים כל מעשיו של אדם ועבודתו את השם יתברך, שאם יתפלל כראוי – יוכל לקבל סייעתא דשמיא ולשנותם לטובה (מהרש"א ע"ז ה.), וכן בגשמיות, שהרי אף את גורלו ומזלו יוכל לשנות על ידי תפלה (ר"ה יז:, תר"י ברכות ג.). 

ובספר הקדוש "לקוטי מוהר"ן" (ח"א סי' קיא) מובא בזו הלשון: על ידי תפלה יכולין לבוא לַכל, לְכל טוב, לתורה ועבודה, ולכל הקדושות ולכל העבודות, ולכל הטובות שבכל העולמות. ע"כ.

מדוע מזלזלים בה

 

והטעם שמזלזלין בה, כי לא רואים השפעתה, ולא מאמינים בכוחה, או – ליתר דיוק – מאמינים יותר מדי בכוחות עצמנו, כאילו שאנו מביאים את מצבנו הנוכחי והעתידי לידי הצלחה, וגם רגילים בה, ומתוך כך לבם גס בה.

 

ויש לדעת כי לכל תפילה יש תועלת בודאי, אם לא עכשיו אז אחר כך, אם לא הרבה אז מעט, ואם לא בעניין שעליו ביקשת אז בעניין אחר, אך תמיד יש תועלת ותמיד כדאי להתפלל!  

 

ולכן יש לעשות כל מאמץ להשתדל שבכל תפילה יהיו לנו רצונות וחשק חדשים להתפלל, ולוּ בשביל כמה דקות או כמה מילים בהם ירגיש האדם קִרבה להשם יתברך. וכמו כן יש להשתדל לקיים דיני התפלה כראוי, כגון: זמנה, כבודה, ובעיקר כוונתה.

 

עצות לכוונה בתפילה

 

ובכדי לכוין טוב יותר, אמרו חז"ל (ברכות לב:) לשהות לפני התפילה, לחשוב בעניינים רוחניים, על השם יתברך, ואיך שמציאות העולם הזה היא בעצם דמיון וכו', שזה יביא את האדם להתנתק מעט מן החומר, ועל ידי כך יוכל להתפלל טוב יותר.

 

וכמו כן יעזור שיקבל על עצמו לפני תפלתו, שישתדל לכוין כראוי בכל מה שמוציאות שפתיו, ולא יהא בבחינת "לבו רחק ממני" (ישעיה כט).

 

כמו כן יתן אל לבו שעומד לפני השם יתברך (שו"ע או"ח סי' צח) ויביט בסידור בעת התפילה ולא יקרא בעל פה, כמו שאמרו דורשי רשומות על הפסוק (אסתר ט) "אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה", ויתפלל במתון, ובלשון תחנונים (ברכות כט:).

 

כוונה על כלל ישראל

 

ובכל תפלה יתפלל על כלל ישראל מלבד על עצמו, כי צריך אדם לשתף עצמו עם הצבור (ברכות ל.), ועל ידי זה תפלתו מתקבלת יותר (שם ח., ור' רש"י שם ל., שבת יב: ברש"י).

 

התפילה עיקר גדול 

 

ויעשה את התפלה עיקר גדול בכל חייו, ויצפה מתי יוכל להתפלל, כי היא יסוד גדול באמונת היהודי, והגדולה שבמקשרים את האדם להשם יתברך, לכן יתפלל בכוונה וכראוי ולא רק בעיתות הקבועות לכל יהודי, אלא בכל עת ובכל שעה, שפתיו יפתח ופיו יגיד תהלות ה'.

 

תפלה על כל ענין, ולא להתיאש מן הרחמים

 

ולכן ישתדל כל אחד להתפלל על כל דבר כקטון כגדול, בכל עת ובלשונו הוא, וידע נאמנה, כי בכל תפלה שאדם מרבה בה ולא נענה, בינתיים נעשה כלי לקבל בו בקשתו וישועתו, וכלי זה הולך וגדֵל ברבות תפילותיו ותחינותיו, וכשבאה הישועה – באה בשלמות, ובצורה היותר מובחרת, משום רבוי התפלות (ור' ברכות לב:).

 

ועל ידי התפלה יוכל להשיג את כל המדות המובאות בספר הזה ושאינן מובאות בו. 

 

תפלה לקראת סיום

 

וגם אני תפלתי לך ה', שתעזור – למענך אלוקים חיים, ש"ידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו – ה' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה". 

ונשוב לעבדך בלבב שלם כימי עולם וכשנים קדמוניות, ותמהר ותחיש לגאלנו ולפדוֹת נפשנו מני שחת ומיוון מצולה של שער החמשים האיום ונורא הזה, ותחדש ימינו כקדם, ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים במהרה בימינו, אמן.