הבחרות – תקופת השיא שחולפת מהר

תפארת בחורים

(לבחורי ישיבה)

הבחרות – תקופת השיא שחולפת מהר

 

מובא בגמרא (שבת קנב.): "וי לה לחדא דאזלא ולא אתיא, מאי היא, אמר רב חסדא ינקותא, כי אתא רב דימי אמר, ינקותא כלילא דוַרדא", תרגום: אוי לה לאחת שהולכת ולא חוזרת, מה היא? אמר רב חסדא – הבחרות, כאשר בא רב דימי אמר, הבחרות היא כנזר ועטרה של ורֶד.

 

ופירש רש"י, כי על כך שהבחרות הולכת ולא חוזרת, יש לו לאדם להתאונן ולצעוק אוי וי, הרי הזמן המובחר שבחיי חלף הלך לו והיה כלא היה, ומה הרוַחתי ממנו… 

 

והוסיף מהרש"א להסביר, כי נמשלה הבחרות לנזר של ורד, מפני שהוא דבר חשוב אך חולף מהר, וכמו כן הבחרות היא הזמן המובחר שבחיי האדם, אך דא עקא שחולפת מהר.

 

זכירת הלימוד

 

הרי לפנינו השקפת חז"ל על גיל הנערוּת. וממילא באה ההוראה לנצל אותו כראוי, וזאת מפני שהלימוד נחקק במוחו של הנער והבחור – הרבה יותר טוב מאשר אצל מבוגר. 

 

הוא שאמרו חז"ל (אבות ד) "הלומד ילד (כאשר הוא צעיר) למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר חדש, והלומד זקן למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר מחוק". וכתבו המפרשים, כי העניין הוא בזכירת הנלמד, שתורת הבחור הצעיר זכורה לטוב הרבה יותר משל המבוגר.

 

התורה צריכה מקום נקי

 

ונראה להסביר בס"ד כי ככל שעובר הזמן, ישנם יותר מקרים שעוברים על כל אדם, וכל זה נכנס למוחו יותר ויותר מרגע לרגע, והתורה אשר נכנסת גם היא למוחו אינה מוצאת מקום נקי ופנוי כל כך. 

 

לכן דומה העניין לנייר שכתבו ומחקו בו, שאין הכתיבה החדשה שעליו "במקום נקי", ולפיכך אינה ניכרת וברורה כל כך, ולענייננו אין תורתו של המבוגר בהירה ונהירה וחקוקה בבירור כשל הצעיר.

 

מה שאין כן הלומד כאשר הוא ילד ובחור צעיר, שמוחו נקי, ממילא הכל "נכתב" על "מקום נקי" בבירור, ולימודו – זכור לטוב. ואף ביחס של שעות ספורות, הלימוד המוקדם יותר – מתקיים טוב יותר (וע' היטב שבת כא:).

 

יכולת גדולה בעבודת ה'

 

וכן מצד עבודת השם יתברך ביתר שאת ובכוחות גדולים, דבר זה שייך יותר בבחורים כמו שנאמר (משלי כ) "תפארת בחורים כוחם". משום שכאשר הוא בכוחו, יכול הוא להרבות בעבודת השם יתברך, ולבלות שעות רבות על כך, מה שקשה יותר אצל מבוגר. 

 

וכן יכול לשוב בתשובה שלמה ומעולה, כי אף שיצרו חם בקרבו, בכל זאת הוא "גבור הכובש את יצרו", ובזה מעלתו גדולה יותר – כי מתאמץ יותר, ולפום צערא אגרא (אבות ה). ובספר המידות (תשובה עג) נאמר כמו כן: "העבדות שאדם עובד את השם יתברך בבחרותו, כל יום ערכו יקר משנים רבות של עבודה לעת זקנתו". 

 

ולכן אמרו חז"ל (ע"ז יט.) על הפסוק "אשרי איש ירא את ה'" – אשרי מי שעושה תשובה בעודו איש. ופירש רש"י כי הכוונה היא לאיש שהוא כ"בחור" בכוחו, כלומר וממהר להכיר בוראו קודם ימי הזִקנה. נמצא אם כן כי התשובה בגיל צעיר היא המובחרת והמעולה יותר.

 

על ידי עמל בגיל צעיר – יש תקוה בזקנה

 

ומובא בספר "שיח שרפי קודש" (ח"ב סי' תקה): כשאדם עמֵל בעבודת ה' בצעירותו – אזי יש תקוה שבזקנותו יתנהג כבעל בית פשוט, אולם כשבצעירותו נוהג כבעל בית פשוט – אזי בזקנותו הוא כלום". הרי לפנינו כמה חשוב הוא ניצול הזמן בגיל זה.

 

מיעוט שיחה

 

ולכן צריך במיוחד הבחור, לעשות כל מאמץ שלא להוציא את זמנו לריק ולבטלה, וכגון על ידי פטפוטים עם חברים בדברי חולין, כי אמנם צריכים מעט מנוחה למֹח מן הלימוד, אך "מיעוט שיחה" אמרו חז"ל (אבות ו), המעט המוכרח למטרת מנוחה למֹח כנ"ל ולא יותר. כידוע מהגר"א ש"מיעוט שיחה" זה, היינו בדרך חיובית, שכך צריך. 

 

ואם מרבה שלא לשם שמים – עובר משום "ודברת בם", שדרשו חז"ל – בדברי תורה, ולא בדברים אחרים, דהיינו שיחות חולין (יומא יט:), וכתבו תלמידי רבינו יונה (ברכות ט: ד"ה ודברת) דהיינו דברי הבאי ודברים של מה בכך. 

 

ובכך יוכל לזכות להשגת החכמה הנקנית על ידי מיעוט בדיבור וריבוי בשתיקה (כמובא ב"ציפורן שמיר" סי' ד אות נב). 

 

ללמוד בכל רגע פנוי

 

וכיוון שצריך הבחור במיוחד לשמור מאוד על הזמן, שהרי בגיל הבחרות יָקר הוא הזמן מפנינים כנ"ל, יש לו להתמיד מאוד בלימוד התורה בכל רגע פנוי. 

 

ודרך עצה טובה, לקחת עמו לכל מקום ספר כיס קטן (כמובן – מספרי הקודש), איזה שיחפוץ, ובכל עת שיוכל – יפתחהו ללמוד בו, ובזה גם ינצל משכחת הלימוד, שאין התורה משתכחת אלא בהיסח הדעת ממנה (ע' ברכות ה. ברש"י, תענית ז:). 

 

וזהו אמנם סוד ההצלחה בלימוד התורה, כאשר יהיה כל כולו "שקוע" בלימוד התורה, מבלי להתעניין בכל המתרחש. ולכן מי שרוצה באמת להתעלות בלימוד התורה ובידיעתה, יעסוק אך ורק בה ולא יקרא עתונים (דתיים כמובן, כי את העתון החילוני – "שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא").

 

לברוח מפוליטיקה

 

וכן יברח משמיעת דברי פוליטיקה, גם לא "פוליטיקה רבנית" ושאר הבל הנעשה על הארץ, ובכך לא בלבד שיוכל ללמוד יותר, כי מנצל את זמנו אך ורק ללימוד התורה, אלא שאף מה שכבר למד – יהיה חקוק במוחו ביותר. 

 

כי מובא במדרש ("שוחר טוב" תהלים קיט אות מ) שכאשר נכנסים דברים אחרים בלבו של אדם – יוצאים כנגדם דברי תורה. נמצא שמי שימָנע מלהכניס בלבו דברים אחרים – ישארו דברי התורה בתוכו. "אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה". 

 

הולך את חכמים יחכם

 

והנה, כלל גדול לעליַת הבחור בתורה ויראת שמים טהורה, הוא ההתחברות לבחורים יראי שמים המתמידים בלימודם, כי על ידי זה ירצה גם הוא, באופן טבעי, להיות כמותם ולשאוף תמיד להתעלות בתורה ויראת שמים טהורה (ר' רמב"ם הל' דעות פ"ו).

 

להתרחק מבטלנים

 

מה שאין כן כשמתחבר אל בטלנים ורודפי חיצוניוּת והבלי העולם הזה, כמו לבוש מיוחד ומגונדר, תסרוקת ותספורת מודרנית ושחצנית וכו' – הלכו אחר ההבל ויהבלו, ויתנו את הדין על כך בחומרה, בַּזֶה לא בלבד שמבטל זמנו עמהם, אלא גם לומד ממעשיהם המודרכים על ידי היצר הרע. 

 

וכאשר מובא במדרש (ב"ר פכ"ב סי' ו), בזמן שרואה היצר הרע אדם המתגנדר בבגדיו, תסרוקתו וכד', אומר: "זה – שלי"! ה' יצילנו. ובזוהר (וישב דק"צ ע"ב) מובא שגם ההפך הוא נכון, שמי שכבר שולט עליו היצר הרע, הוא זה שמסלסל בשערו… ע"ש. רחמנא ליצלן. 

 

לכן צריכים להתרחק מחברים רעים ולדבוק בטובים. וכמעט וכל תפנית הנער בהמשך חייו תלויה רק בזה – בחברים שקנה לו. וזכור זאת היטב היטב (וע' "פלא יועץ", ערך חברותא).

 

והגית בו יומם ולילה

 

ויראה כל בחור להתמיד מאוד בלימודו, כי בגיל זה כל רגע חשוב הוא מאוד, כי חוץ מסגולתו של זמן זה בפני עצמו, בנוסף לכך הרי עדיין לא הוטל עליו עול אשה ובנים, וממילא עול פרנסה, "רחיים בצווארו ויעסוק בתורה"?! (ר' קידושין כט:), שאז הלא יהא מוכרח לבטל מכמות לימודו, לכן ינצל כל רגעיו לקנות ידיעות נוספות בתורה הקדושה.

 

לא המדרש עיקר אלא המעשה

 

והנה בלימודו, יכוין תמיד לדעת מסקנא מן הנלמד בכדי שיהיו לנגד עיניו דברים ברורים. כי אמנם ודאי שצריכים להוסיף בתורה לקח ופלפול (ר' "נפש החיים" שער ד פ"ג בשם הרא"ש), להתחדד ולקנות שכל וסברא של תורה, ו"קודשא בריך הוא חדי בפלפולא דאורייתא". 

 

אך הנה ברור בכל זאת, כי העיקר הוא המעשה, וכמו שאמרו חז"ל (אבות א) "אין המדרש עיקר אלא המעשה" וכל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת (אבות ג). 

 

ובעבור זאת יש לכוין את עיקר הלימוד לדעת כיצד להתנהג למעשה (ור' מהרש"א לברכות ז: ד"ה גדולה, ח. ד"ה המצוינין, שהלימוד למעשה והלכה פסוקה בצידו חשוב יותר משאר לימודים. ע"ש. ור' לעיל ע' לימוד).

 

לכן, הנה מה טוב כי לאחר כל סוגיא שלמדו בישיבה – יפתח "טור", "בית יוסף" ו"שולחן ערוך", לראות את הדעות העיקריות והמסקנה למעשה, אף אם אינן למעשה כרגע לגביו, תמיד חשוב שתהא מסקנה ברורה.

 

לימוד לשם שמים

 

ויכוין תמיד לשם שמים, ויתרחק מלחפש את נצחונו האישי במלחמתה של תורה (כלומר שבדוְקא הוא ינצח), ויחפש רק את האמת.

שמירה על סדרי הישיבה

 

וישמור כראוי על סדרי הישיבה, ילמד בזמן, יישן בזמן ויאכל בזמן, והכל במינון הנכון והמתאים לו. ועל ידי זה יגדיל תורה ויאדיר בעזרת  השם יתברך.

ואני תפלתי

 

מובא בספרים כי בכדי לדעת אם אדם לומד תורה כראוי – יש לבדקו אם תפלתו כראוי. וכן משמע מן הנאמר ב"ספר המידות" (לימוד אות סב): "על ידי לימוד בעיון יוכל להתפלל" ושם (אות סד): "על ידי ביטול תורה יבוא לביטול תפלה, והוא הדין להפך". 

 

הרי שכאשר מתפלל כראוי – ניכר שאינו בטלן בתורה, וכן שלומד בעיון. וזהו שנאמר (תהלים סט) "ואני תפלתי", בכדי להכיר אותי, ולדעת מי אני, רְאו כיצד נראית תפלתי (וע' למרן החיד"א בחומת אנך משלי סי' כז). על כן ישתדל לכוין כראוי בכל התפלות ובכל הברכות.

 

להתפלל על הצלחה בלימוד

 

ויתפלל שיראה בלימודו סימן ברכה – הן בעיון והן בבקיאות וזכירת הנלמד, כמו שאמרו חז"ל (נדה ע:) שבכדי להחכים בתורה, לא די ברבוי ישיבה ומיעוט סחורה, אלא גם בתפילה ובקשה על כך מאת השם יתברך, שנאמר (משלי ב) "כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה", וכשמקבל סייעתא דשמיא – יוכל להעמיד גרסתו כראוי (מגילה ו:). 

 

ה' – צדיק יבחן

 

והנה נאמר בתהלים (פרק יא) "ה' צדיק יבחן, ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו". ולכאורה יש לשאול, מה הקשר בין תחילת הפסוק לסופו, שהרי פתח בבחינה וסיים בשנאה, אלא שאת הצדיק אוהב השם יתברך ולכן בוחנו, אך את הרשע אינו בוחן כל כך כי שַנאה נפשו אותו, ונמצא כי מי שנבחן ומתנסה בידי שמים – צדיק הוא ואהוב לבורא עולם. ע"כ. (מפי הגה"צ ר' דן סגל שליט"א).

 

והעניין הוא, כי הרשעים מסורין ביד יצרם, ויצר הרע שופטם ומנהיגם (ר' ברכות סא:), לכן פשיטא שלא יעמדו בנסיון של עבירה עם תאוה מסוימת, מה שאין כן צדיקים, כיוון שהשם יתברך אוהבם ורוצה לקרבם אליו, ויש ביכלתם לעמוד בנסיון, מנסים אותם משמים בעניינים שונים לראות אם ילכו אחר יצרם או אחר יוצרם. 

 

וגודל חוזק הנסיון – הוא כמדת צדקותו וכוחו של אותו צדיק (ב"ר פל"ב סי' ג כתובות סז.). וכשעומד בנסיון, עולה במדרגות עבודת השם יתברך, ומקבל שכר טוב בעמלו, בעולם הזה ובעולם הבא.

 

רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה'

 

והדברים אמורים כלפי כל בחור ישיבה, אשר נסיונותיו כ"צדיק" – אינם מועטים ואינם פשוטים, רוחות זרות נושבות מחוץ לכתלי הישיבה ומהן שפלשו אל תוכה, מראות אסורים, שירים אסורים, מחשבים, פלאפונים וכו' ושאר תועבות הדור הזה, והכל – רק נסיון, אם יעמוד בו – אשריו ואשרי חלקו, ואם לאו – הסיכון גבוה מאוד.

 

כי דרכו של היצר הרע – למשוך מעבירה קלה אל חמורה יותר (ר' סוכה נב.), בצירוף לכך שבגיל זה – הדמים תוססים, והמשיכה אל החומר גדולה, ואם הבחור לא "יתפוס את עצמו בידַים" בהקדם האפשרי, עלול הוא חלילה להדרדר וללכת מדחי אל דחי. 

לכן כגבר יאזור חלציו, ובכח גדול, תפארת בחורים כוחם, יגבר על היצר הרע, וכגבור הכובש את יצרו – ינצח את המלחמה. והשם יתברך יעזרהו ויצליחהו בכל אשר יפנה.