מה יהיה בסוף? כל אחד מאיתנו בוודאי שם לב לכך שהוא חי בעולם הזה,

נקודה למחשבה

(למי שעדיין לא התעורר)

מה יהיה בסוף?

 

כל אחד מאיתנו בוודאי שם לב לכך שהוא חי בעולם הזה, אך לשם מה הוא חי, האם שם לב? האם חשבנו פעם מהי תכלית החיים? 

 

והנה לחלק מאיתנו שאלה זו היא באמת קשה, כי הלא בסופו של דבר מגיע יומו של אדם, ואז רואה הוא כי באמת לא הרויח בכל עמלו שעמל תחת השמש. 

 

ויתר על כן, כיוון שרבות הן צרות האדם בעולם הזה, ואת טובותיו והנאותיו ממילא לא יזכור בתוך קברו… אם כן, מוטב היה לו שלא יבוא לעולם. 

 

ואם כבר בא, מוטב כי יחיש מפלט לו מזה העולם, לפי דעתו, חס ושלום, כי החסרון בחיים אלו גדול מהיתרון, זאת אומרת החסרון בחיי העולם הזה בשביל העולם הזה, גדול הוא הרבה יותר מהיתרון.

 

כי תוליד בנים… ונושנתם בארץ

 

ואם יאמר אדם, לא בשבילי באתי, אלא בשביל ילדַי ויוצאי חלצי, נאמר לו תשמענה אזניך את אשר פיך אומר, הרי לפי דבריך יוצא שבאמת לך עצמך אין שום רווח מחיי העולם הזה, אדרבה צער יש, צער גידול בנים. 

 

ונוסף על כך, הרי גם לבניו אין שום רווח כי סופם כסופו, ואם כן, אף אחד לא מרויח. וחזרה אם כן השאלה למקומה. 

 

ועוד, האם נאמר, לפי דבריו, כי למי שאין ילדים חלילה, או שאינו יכול להוליד, האם אין לו תכלית בחיים, ורשאי אם כן לאבד עצמו לדעת – חלילה וחס, לא יעלה על הדעת! שאם כן, מדוע הביאו בורא עולם לכאן?!

 

סערת  מחשבות

 

כאשר יעמיק האדם – ולוּ מעט – במחשבות אלה, מיד תתחולל בקרבו סערת מחשבות, באמת מה אני עושה פה, כל היום עובד ומתאמץ בכדי להתפרנס, וכל זה – בשביל לחיות. אך לחיות – בשביל מה?! הרי סופי ידוע לי, ואז יוודע באמת כי אין יתרון בכל עמלי, ואם כן לשם מה באתי לעולם???

 

את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור

 

שאלה זו כבר שאל שלמה המלך, עליו השלום, בספרו – ספר קהלת. וכך אמר: "הבל הבלים אמר קהלת, הבל הבלים הכל הבל, מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, דור הולך ודור בא… אין זכרון לראשונים, וגם לאחרונים שיהיו לא יהיה להם זכרון".

 

ונתבונן מעט, הלא אם היה עני ומסכן אומר "הבל הבלים" וכו', היינו אומרים כי רמת חייו הירודה גרמה לו לומר כן, אך אנו, מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו, ואצלנו החיים אינם הבל. 

 

החכם שבחכמים

 

אך לא עני אמר כן ואף לא עשיר, אלא עשיר שבעשירים, חכם שבחכמים, מלך המלכים, ששלט בכל מלכי דורו ובכל העולם כולו (מגילה יא.:), הלא הוא שלמה מלך ישראל, והוא, בכבודו ובעצמו אומר בסוף חייו, כאשר עבר כבר את כל הנאות העולם הזה וכל מיני התענוגות שבו – "הבל הבלים הכל הבל". 

 

כי האדם המאושר ביותר, והמצליח ביותר, בהגיע יומו יראה כי אבדה תוחלתו, ואמר ביום ההוא "ואני לריק יגעתי, לתוהו והבל כוחי כיליתי" (ע"פ ישעיה מט).

 

תכלית האדם

 

ושלמה המלך, החכם מכל אדם, לא משאיר אותנו בשאלה, ותשובתו מופיעה בסוף ספרו, וזו לשונו: "סוף דבר, הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם". כלומר תכלית כל חיי האדם ומטרתו – יראת שמים ושמירת המצוות.

 

והטעם לכך הוא, משום שרק את זה לוקח איתו לעולם הבא, כמובא בפרקי אבות (פרק ו): בשעת פטירתו של אדם, אין מלווים אותו לא כסף ולא זהב, ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד.

 

עדיין יש לי תקוה

 

כאשר יש לאדם תקוה אף אחרי מותו, הרי כל השאלה הנ"ל אינה שאלה כלל ועיקר, כי הואיל ויש לי המשך שתלוי בשמירתי את המצוות כראוי, והוא חיי העולם הבא, הרי שיש תכלית לחיָי בעולם הזה. 

 

וודאי שיש לי להודות להשם יתברך על שנולדתי בתוך עם המלא מצוות כרימון, ובו בחר בורא עולם וייעד בעיקר לו את העולם הבא. ובכדי להרבות שכרו של עם זה, הרבה לו תורה ומצוות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם לעולם הבא. 

 

ואף בעולם הזה, ההגינות והמוסריות, המידות הטובות והרחמנות – מצויות בעיקר בציבור שומרי התורה והמצוות, כי יש להם מורה דרך, הוא רצון השם יתברך המתגלה בתורתו הקדושה (ור' ב"ר פמ"ד סי' א).

 

האלה הם חיים?!

 

ולא כן מי שאינו שומר תורה ומצוות, לגביו אין מורה דרך, ואיש הישר בעיניו יעשה, ובכן הותרה הרצועה לעשות את כל העולה על רוחו על ידי יצר לב האדם אשר רע הוא מנעוריו. וכי אלו הם חיים?! הלא אף בעולם הזה אין אלה חיים, וכל שכן בעולם הבא שמצבם היוֹ יהיה גרוע ביותר.

 

להסתכל במצב הכללי

 

במה דברים אמורים – באדם הפרטי, כאשר יבא חשבון, חשבונו של עולם, ויחשוב מהי תכליתו עלי אדמות, אך ראו גם ראו את המצב הכללי, אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה, ובשביה אשת יפת תואר, היא השכינה הקדושה, שהיא בשבי בצער ובגלות. 

 

כנסת ישראל הקדושה בוכה ומתחננת לפני בורא עולם להשיב את שכינתו בתוכנו ולמנוע משחית ומגפה מנחלתנו, לקבץ נדחים ולקרב רחוקים. ומבכה על בניה, מאנה להנחם על בניה כי עזבוה, וילכו אחרי ההבל ויהבלו. 

 

ומנחם אותה בורא עולם ואומר (ירמיהו לא): "מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך, נאום ה', ושבו מארץ אויב", אויב זה – הוא היצר הרע ששבה אותם בארצו (ע' זוהר תרומה דקנ"ח ע"ב), "ויש תקוה לאחריתך נאום ה', ושבו בנים לגבולם", לגבול הקדוּשה, לחיק היהדות הצרופה.

 

שובו בנים

 

בית יעקב! לכו ונלכה באור ה', קרובים אנו אל הגאולה, גאולת עמנו הקדוש מכל הצרות והיסורין, מהבלי העולם הזה וממעשי תעתועים. הרבה צרות ותלאות עבר עמנו הקדוש במשך כל הדורות, בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם. 

 

למות על קידוש השם

 

תמיד החזקנו מעמד ונשארנו נאמנים לאבינו שבשמים, אב הרחמן, ואף מסרנו נפשנו למות על קידוש השם, למען נשאר יהודים. 

 

ולמה כעת הזאת, עת צרה היא ליעקב –  עוזבים אנו יהדותנו, חלילה לנו מחטוא לה', בנים אנו לה' אלקינו, לא נעזבנו ולא ניטשנו.

 

רבותי האמינו לי, דמעות זולגות מעיני בעת כתבי זאת, מגודל הכאב על אחינו בית ישראל אשר שבאם היצר הרע, ובמסתרים יהרג נקי. נשמות קדושות אנו, מקור מחצבתנו רם ונישא, למה ניתן לשחת נפשנו ללכת אחרי ההבל, לכו ונשובה אל ה', ואל אלקינו כי ירבה לסלוח.

 

מעשה אבות סימן לבנים

 

נעבוד אותו יתברך באמת ובתמים, כדרכם של אבותינו הקדושים אשר בתמימות התהלכו לפני האלקים, נסתכל מעט בקורותיו של עמנו, כמה סבל, כמה נשפך דמו, ובכל זאת נשאר נאמן לה' אלקיו ובמסירות נפש המשיך לשמור תורה ומצוות. וחלקם, חלק כולם, בחיים. נשמתם צרורה בצרור החיים.

ואנו, למה בעבור תאוות מסוימות, משליכים אנו אחר גווינו את כל ההסטוריה של העם הקדוש הזה, ולא זו בלבד אלא אף מפסידים בכך את עתידו המזהיר, כיצד נוכל להשתתף בגאולתו של עמנו הקדוש בעודנו שקועים בעבירות, ומכף רגל ועד ראש אין בנו מתום. 

חודה של מחט

 

אמר הקדוש ברוך הוא: שובו אלי ואשובה אליכם (מלאכי ג). פתחו לי פתח כחודו של מחט ואפתח לכם פתח כפתחו של אולם (שהש"ר פ"ה סי' ב בשינוי). 

 

השתדלות מועטת מאוד צריכים אנו לעשות בכדי לשוב בתשובה ולהתקרב אל אבינו שבשמים, והוא יתברך יעזור לנו בהמשך הדרך, באופן שלא חשבנו כי עד כדי כך תהיה עזרתנו, והעיקר הוא להתחיל, מעט מעט, עד שנזכה לתשובה שלימה.

 

זה צ'ער השמים

 

אבינו שבשמים מאוד רוצה לגאול אותנו, וכביכול צערו רב ביותר כל עוד אנו בגלות רוחנית. ומובא בגמרא (ברכות ג.) אשר בכל לילה כביכול בוכה הקדוש ברוך הוא ושואג כארי על הבנים בניו, עם ישראל הקדוש, שגלה מארצו וכל כך שרויים בצער (וראה בברכות נט.). 

 

ובמסתרים תבכה נפשו כביכול, מפני גאוותן של ישראל שהושפלה (ראה חגיגה ה:) ושרויים הם בין אומות העולם בצער, ובזה פירש הרב בעל התניא את הפסוק "רחמיך רבים ה'" (תהלים קיט), שכביכול יש לרחם עליו יתברך, והמעמיק בזה מעט, יחרד כל לב ויתר ממקומו ואיך לא תורדנה עיניו דמעה.

 

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל

 

ואף כי בורא עולם רוצה לגאול אותנו ובודאי גם אנו רוצים להגאל (ב"ר פ"כ סי' ז), בכל זאת מחכה הקדוש ברוך הוא, על מנת שיהיו יותר "חוזרים בתשובה" בעם ישראל, כדי שיזכו כמה שיותר מבני עמנו לגאולה השלמה, ולא ידח ממנו נידח, כי בזמן שיבא משיח ונבנה המקדש וכו' כבר אין אפשרות לחזור בתשובה. 

 

ואבינו אב הרחמן, מרחם עלינו, ועל אף כי מאוד נצרכת עכשיו הגאולה, הוא יתברך מעכב אותה למען יזכו לה כל העתידים לחזור בתשובה, ובבוא העת ויזכו עם ישראל, מיד יחיש יגאלנו וברחמיו ישמיענו הן גאלתי אתכם אחרית כראשית להיות לכם לאלקים. 

וביום ההוא נאמר ונשיר כולנו יחד "הנה אלקינו זה קיוינו לו ויושיענו, זה ה' קיוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו", במהרה בימינו, אמן.