הקדמה בעמנו הקדוש ישנם כמה סוגי אנשים, יש הרוצים לקיים

האיש מתקדש

הקדמה

 

בעמנו הקדוש ישנם כמה סוגי אנשים, יש הרוצים לקיים בעצמם "בתוך עמי אנוכי יושבת" (מלכים ב ד) – להיות עם כולם ובתוכם, ולא להיות שונים במעשים והנהגות מכלל הציבור, עמך בית ישראל.

 

וסוג זה של אנשים, צריכים להזהר שלא להמשך אחר מנהגים שאין רוח חכמים נוחה מהם, או חוסר מנהג במקום שצריכים לו, כי פעמים רבות דבר זה נמשך מחוסר מוּדעוּת לענין מסוים או לחומרתו, ולזהירות זו יוכלו להגיע רק על ידי לימוד התורה בשיעורי תורה עם תלמיד חכם ירא שמים.

 

ואולם יש הרוצים להעפיל, לעלות אל הר ה' ולקום במקום קדשו, ולהתקרב אל השם יתברך בכל לבבם, נפשם ומאודם. ורב חשקם בזה, על אף כי על ידי כך יהיו מעשיהם שונים מכלל הציבור. וכן היה במשך כל הדורות, שתמיד היו יראי ה' רבים מורמים מעם, בהנהגותיהם וסדר עבודתם את השם יתברך, משום שרצו להתקדש ולהִטהר בכל יכלתם. ואליהם פרק זה מופנה.

 

וצריכים אנו להודיע את אשר כבר ידוע, כי הרבה דרכים ונתיבות יש בתורה ובעבודת השם יתברך, וכל נתיבותיה ודרכיה של תורה – "שלום", מטרתן להגיע להשם יתברך, לקרבה אליו ולדבקה בו, שכן "שלום" – הוא משמותיו של הקדוש ברוך הוא (שבת י:). 

 

ואלו ואלו דברי אלקים חיים, כולם אהובים, ברורים וקדושים, ולפיכך יש להציע כל סוג הנהגה וכד', כי "אשרי משכיל אל דל", "השומע ישמע והחדל יחדל".

 

וידוע מה שאמרו חז"ל (בבא קמא ק.) כי מצוה להתנהג לפנים משורת הדין, וכמדת השם יתברך, עליו נאמר (תהלים קמה) "חסיד בכל מעשיו", ומצוּוִים אנו ללכת בדרכיו וללמוד מארחותיו (ר' שבת קלג: ור' בסה"מ להרמב"ם מ"ע ח).

 

ואמנם אין מצוה זו חיובית, אך כבר הקדמנו כי מדובר באנשי מעשה, יראי אלקים וחפצי קרבתו, ולפי דרגת האדם כן המשא שעליו, כי "לפום גמלא שיחנא" (כתובות סז. ור' במנחות מג: גדול עונשו כו'), והקדוש ברוך הוא מדקדק עם חסידיו כחוט השערה (יבמות קכא:), ולהם אמנם ראוי והגון לנהוג כן (וע' ב"ר פי"ט סי' א).

 

רק צריכים לזכור שבִּקְרֹב אל המלאכה, מיד "בִּקְרֹב עלי מרעים" וכו' (תהלים כז), אלו היצר הרע וגונדא דיליה, שאינם מוכנים לכך בשום אופן, וימציאו מניעות תאניות וע'ניות, מכל מיני סוגים, להפריע את העם ממעשיו.

 

ועל האדם להיות גיבור, כובש את יצרו, ומקיים בעצמו "אחד היה אברהם" (ר' לקו"מ בהשמטה שלפני ח"ב, ומובא לעיל – ערך תשובה), עליו יֵאַמר עניו וחסיד, מתלמידיו של אברהם אבינו, אשריו ואשרי חלקו, אלקי אברהם בעזרו.

 

והכוונה היא, שבוודאי לא ישאר לבדו במערכה, כי "המקדש עצמו מעט מלמטה – מקדשין אותו הרבה מלמעלה" (יומא לט.) ו"הבא ליטהר – מסייעין בידו" (שבת קד.). 

 

ולפיכך, חזק ונתחזק אחי ורעי, וה' יעשה הטוב בעיניו, "חִזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה'".

 

פרק האיש מתקדש

 

יומו של היהודי מתחיל כידוע מן הלילה שלפניו, וכמו שנאמר (בראשית א) "ויהי ערב ויהי בוקר", קודם ערב ורק לאחר מכן בוקר (ברכות ב.). לכן ראינו בס"ד להתחיל בסדר הנהגת הלילה, ויהי רצון ויהא השם יתברך בעזרנו לחזק לבבות לרחוק ולקרוב.

 

שינה

 

אשרי איש ירא את ה', יכלכל דבריו במשפט, וישתדל אם יכול כי תהיינה שעות שנתו בחצי הראשון של הלילה, בכדי שבחצי השני יעמוד בבית ה' בלילות, בתורה, תפילה והשתפכות הנפש (שו"ע או"ח סי' א ואחרונים). 

 

ולכן יכוין שעון מעורר או ימנה אדם שיעירהו מעט קודם חצות, ולא יסמוך על עצמו כי "אונס שינה איכא" (ברכות ד: – שעלול להרדם הלאה באונס), אך בעיקר יסמוך על השם יתברך, ויתפלל שיוכל לקום בזמן, וכבר נמצאת נוסחא לתפלה זו בספר "בית תפלה" למוהר"א פאפו זצ"ל. ע"ש.

 

והנה כמה שעות יישן, הרמב"ם (פ"ד מהל' דעות) כתב – לכל היותר שמונה, וה"בן איש חי" (וישלח א) כתב כי גם על פי הרופאים – לכל הפחות שש, והוסיף לאמור, כי לפיכך ישתדל היהודי שלא יישן יותר משש שעות, כי אף שמחויב בבריאות גופו, הרי מחויב גם ובעיקר בבריאות נפשו, על ידי עסק התורה, תפילה וכו'. 

וכתב עוד, כי אף אם יפחית משש שעות, כיוון שמוסיף הוא בבריאות נפשו, יכול הוא להיות בטוח כי לא יגיע אליו נזק וחסרון מצד בריאות גופו (ואין הכוונה שלא יהיה עייף, כי ודאי שאם גופו דורש יותר שעות שינה – יהיה עייף, אלא אם כן התרגל, אלא שנזק למוחו וכד', זה לא יגיע אליו).

 

וכבר כתב ה"מגן אברהם" (סי' רלח) כי הכל לפי מה שהוא אדם, ואם נצרך ליותר שעות שינה, כן יעשה, וכל אדם יודע בעצמו כמה מספיק לו, וכן יישן, והנותר – באש ישרוף, אש תורה ותפלה.

 

ובמשך הזמן יוכל להפחית משעות שנתו, וכן מומלץ, כי מובא ("ספר המידות" שינה א) כי האדם המקודש יותר – רחוק מן השינה יותר. וממילא, בהיותו הולך וגדֵל בעבודת השם יתברך ומתקדש יותר, אף לא יצטרך אלא לִמְעט שעות שינה. 

 

ובעלותו על יצועו יצייר שם הוי"ה ברוך הוא לנגד עיניו, וזוהי סגולה להנצל מקרי (כמובא ב"צפורן שמיר" סי' ח אות קכא). 

 

ויחשוב בדברי תורה שלמד באותו יום, או בפסוקים הזכורים לו (כמש"כ ב"צפורן שמיר" שם אות קיז), וגם זו סגולה להנצל מקרי וכמובא בספר "טהרת הקודש" על פי הגמרא (ברכות יד:) "כל המשביע עצמו מדברי תורה ולן – אין מבשרין אותו בשורות רעות" – דהיינו קרי.

 

ומובא בספרים, כי בצורה בה ישן האדם – בה יקום, אם בבטלנות – כן יקום, ואם באהבת ה' – כן יקום. ויש לפרש בכך בס"ד מקרא שכתוב "אם זכרתיך על יצועָי באשמורות אהגה בך" (תהלים סג), אם כשישן העלה בלבו זכר קדשו יתברך, אזי יוכל להגות ולחשוב עליו באשמורת, והיא סגולה באמת להתעורר באשמורת.

 

ולפני שיעלה על יצועו יבֹא חשבון, לחשוב אם אוון פעל באותו יום ומה עליו לתקן ולשפר, הן בין אדם למקום והן בין אדם לחבירו (ר' "מורה באצבע" סי' ח אות רמג), ויקבל על עצמו כי מעתה ואילך ישוב אל השם יתברך בכל לבבו, ואז יישן וערְבה שנתו, צינה וסוחרה אמיתו.

 

אעירה שחר

 

ראוי מאוד לכל ירא שמים לקום בעוד לילה לתת טרף לנפשו, ואם יוכל לקום מעט לפני חצות, על מנת שיהא ער בנקודת חצות, אשריו ואשרי חלקו, ואם לאו – המקדים והזריז הרי זה משובח, ולפחות יקום מעט לפני עלות השחר, שיספיק לומר תיקון חצות וללמוד מעט.

 

וצריך להתגבר מאוד בַקימה, שאף אם עייף מעט ומרגיש כי חלש הוא, יחשוב כי השם יתברך נותן לעיי'ף כח, ויתן בלבו כי רק בשלבי הקימה הראשוניים קשה, אך לאחר מכן, לאחר נטילת ידים ורחיצת פנים, הכל חלף הלך לו. 

 

ולא יאמר אשן עוד קמעא, כי מצוי מאוד שנרדם הלאה באונס שינה, והיא עצה ידועה של היצר הרע, המביא לכך כל מיני טענות של הבל וראיות של שקר, ואמרי אינשי כי על כך נאמר "רבות מחשבות בלב איש", אם לקום כעת או לא, ולעומת זאת "עצת ה' היא – תקום"!

 

ויזדרז בקימתו כדי שלא יגבר היצר, ומובא ("ספר המדות" עצלות, ב) "זריזות מסירה את השינה ומחיה את המוחין", ואמנם בשלב הראשון של הקימה ממטתו אסור לקפוץ ולמהר, כי הדבר מסוכן (גיטין ע.), אך לאחר מכן יזדרז. ואם לא השלים את שעות שנתו הנצרכות לו – ישלים לאחר סדר הלילה, ויותר טוב רק לאחר תפלת שחרית.

 

ומיד כשיפקח עיניו, קודם שיקום ממטתו, יחשוב כי השם יתברך ניצב עליו ומחכה לעבודתו, ויאמר "מודה אני" בכוונה, ויקבל על עצמו במחשבה שהיום יעבוד את השם יתברך ביֵתר שאת. 

ובשמחה וזריזות יקום לנטילת ידים ליד המטה, ויברך בכוונה "על נטילת ידים" (כשאינו מרגיש שנצרך לנקביו, והוא אחר חצות, כי לפני חצות, מחלוקת היא אם לברך על נטילת ידים או לא, וכל אחד ישאל ויברר את דעת רבו).