תלמוד תורה אשרי המתמיד בעסק תורתנו הקדושה, עדות נאמנה,

תלמוד תורה

אשרי המתמיד בעסק תורתנו הקדושה, עדות נאמנה, חמדה גנוזה, אשר עליונים ותחתונים משתעשעים עמה בכל יום, ככתוב (משלי ח) "ואהיה שעשועים יום יום".

 

ויאמר ה"יהי רצון" שקודם הלימוד ("שלא יארע" כו'), ומצאנו נוסח נוסף, ונראה בס"ד כי חשוב מאוד לאמרו לאחר הנוסח הרגיל.

 

וכך הלשון אומרת:

 

לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, לאקמא שכינתא מעפרא ולעלוי שכינת עוזנו, הריני בא לקיים מצות לימוד התורה הקדושה, עם כל המצוות הכלולות בה, לעשות נחת רוח ליוצרי ולעשות רצון בוראי. ויהי נועם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו.

 

וכוונתי בזה הלימוד, שיביאני לקיום מצוות השם יתברך באהבה ויראה, בתמימות ובפשיטות, להשגת כל המידות הטובות, הכנעה ושִפלות רוח ודבקות בהשם יתברך, ולהרחקת כל המידות הרעות. וכל כוונה אחרת שאינה כרצון השם יתברך, הריני מבטלה ביטול גמור כי אין רצוני בה כלל ועיקר.

 

רבונו של עולם! חטאנו, עוינו, פשענו לפניך, יהי רצון מלפניך שתמחל ותסלח על כל מה שחטאנו עוינו ופשענו לפניך מיום שנבראנו ועד היום הזה כרֹב רחמיך וחסדיך (ר' "כף החיים" או"ח סי' קנז אות יא, "ספר חסידים" סי' תרא).

 

ותעזרני על דבר כבוד שמך ללמוד בטהרת המחשבה, ובהתמדה רבה, והכל לשם שמים, על מנת לעבוד אותך יתברך שמך, באמת ובתמים, תמיד כל הימים, בתוך כל עמך ישראל, אשר קרנו במהרה תרים. אמן כן יהי רצון.

 

חלקי ה' אמרתי לשמור דברך, כלתה לתשועתך נפשי לדברך יחלתי, מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי, הורני ה' דרך חוקיך ואצרנה עקב. "שיר השירים אשר לשלמה" וכו' – עד "עלמות אהבוך" (ור' ספר "עבודת הקודש" להרב חיד"א, "יוסף בסדר" סי' י). ע"כ.

 

וסדר הלימוד, כל אחד ועניינו, כי "אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ" (ע"ז יט.), ומוטב כי יקבע לעצמו שעורים בכל חלקי התורה, מלבד הקביעות בש"ס ופוסקים (ר' "ספר חסידים" סי' תתקלט).

 

ועל כל דבר שיראה כתוב עלֵי ספר, או ישמע בלימודים, ורואה כי צריך להתחזק בזה העניין, מיד יבקש מאלקינו על זאת, שיעזרהו להתחזק בזה על דבר כבוד שמו.

 

ותמיד יכוין לימודו למעשה, דהיינו להוציא ממנו מעשים טובים וישרים למוצאי דעת בהלכות והליכות, וזהו שורש לימוד התורה ("ספר חסידים" סי' יז), ויברר כל דבר הדק היטב לבל תצא טעות מתחת ידו, ואת הקשה עבורו מיד יגיש לגדול ממנו, חכם וירא שמים, היודע פשר דבר.

 

ויסכם את מסקנות לימודו בכתב, וכן את הערותיו, חדושיו, קושיותיו וכד', יסדר בכתב, ודבר זה יעזור לו רבות בזכירת התורה וקניינה (ור' ב"אגרות חזו"א" ח"א, ד). 

 

ומובא בשם הגרא"ז מלצר זצ"ל, כי על כך אמרו חז"ל (אבות ב) "כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה", דהיינו תורה בלא מלאכת הכתיבה (וע' מהרש"א ב"ב י:).

 

ויש לומר כי בא הרמז על כך גם בדברי שלמה המלך שאמר: "קשרם על אצבעותיך", דהיינו מלאכת הכתיבה, "כתבם על לוח לבך", שעל ידי כך תזכרם היטב ויהיו קבועים בלבך (משלי ז).

 

וישתדל להוציא לימודו בפה ויבטא בשפתיו, כי מלבד אשר יש מחייבים זאת מן הדין, וסוברים כי אם לא הוציא בפיו לא יצא ידי חובת תלמוד תורה (פנ"י לברכות טו:, הגר"ז בהל' ת"ת, הרב יעב"ץ ועוד). 

 

נוסף על כך שמעלתו והתיקון שעושה כשמוציא בפיו – גדלוּ מאוד (כמ"ש בספר "יסוד ושורש העבודה" שער ו פ"ד, ור' "כף החיים" סי' רלח, ו"פלא יועץ" ערך קול וערך גירסא).

 

ויזהר לנקות ידיו בטרם ילמד, וישמרן נקיות בשעת הלימוד, ועל ידי זה יזכה שיהיה לבו פתוח יותר בתורה, וסימנך "נקי כפים ובר לבב". (ור' "ספר המידות" אמונה כז, "אגרות חזו"א" שם, וע' היטב בברכות טו.).

 

ויזהר בלימודו מפניות של גאוה, הן דעכשיו, והן שעתיד לקבל לפי דמיונו, כי זה נקרא תורה לא לשמה (ר' פסחים נ: בתוס') ואף כי אמרו חז"ל "מתוך שלא לשמה יבא לשמה" (פסחים שם), ברור הדבר כי  כוונתם היא שבהקדם האפשרי יעבור ל"לשמה". והירא את דבר ה' יניס עצמו ממלכודת זו לגמרי, ובפרט בדורנו, דשאני פניה זו דמשכא…

 

וישתדל בכל הזדמנות בשעת למודו לשַׁווֹת השם יתברך לנגדו ולכוין לעשות בלימודו נחת רוח לפניו יתברך, שנאמר (משלי כב) "הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי", ותיכנס בו יראת שמים על ידי כך. 

 

וידוֹע תדע כי באופן לימוד כזה, משביח את לימודו עשרת מונים, מצד איכותו, מצד זכירתו, מצד שכרו, והעולה על כולנה – הנחת רוח שעושה בכך להשם יתברך. 

 

ותמיד יכוין לדעת את המעשה אשר יעשה במשך חייו עלֵי אדמות, ובקומו מלימודו יראה מה יוכל להוסיף בהנהגתו, ולקיים מאשר למד, ויתפלל להשם יתברך שיזכהו לכך (ור' לעיל ערך לימוד וערך הלכה).

 

מקוה

 

אשרי מי שהולך למקוה מדי יום ביומו לפני תפילת שחרית, לטבול גופו ונשמתו ולטהרם לעבודת השם יתברך. ומוטב להשתדל בזה ביותר על אף מניעות שונות, כי הוא עניין גדול, רם ונישא, ומסייע מאוד בעבודת השם יתברך. ואם לא הספיק לפני התפילה, ילך לאחריה. 

 

ויזהר בהיותו במקוה שלא לראות ערוַת חבירו ובשרו כלל, כי גם זה נקרא פגם עינים ("טהרת הקודש" מאמר מקוה ישראל פ"ו), ויזדרז לצאת ולא לשהות שם, מכמה טעמים.

 

ואף שכפי הדין אין חובה לאיש אף פעם לטבול במקוה, אף לא לקריו (שו"ע או"ח סי' פח), ורק מצד המנהג טובלים בערב יום הכפורים (כמ"ש הרא"ש פ"ח דיומא סי' כד ור' טוש"ע או"ח סי' תרו ס"ד), מכל מקום עניין גדול הוא, ותלויות בו הרבה מעלות בקודש (ור' בשו"ת "מן השמים" סי' ה, עד כמה חמור הדבר).

 

כי קדושה יתירה מביאה הטבילה כידוע מספרי יראים (ר' בספר "טהרת הקודש" מאמר "מקוה ישראל").

 

ועוד, שסגולה היא להתחכם יותר בלימוד התורה (כמ"ש בכה"ח למהר"ח פלאג'י סי' ח אות לד). ויש לפרש זאת בס"ד, כי על ידי הטבילה מסתלקות ממנו הקליפות המקיפות אותו מחמת עוונותיו כידוע (וע"ס טה"ק הנ"ל). 

 

וידוע כי עיקר המחשבות הזרות והקושיות בהלכה באות מחמת הקליפות. וממילא, בהסתלק הקליפות – תהא דעתו מזוככת יותר, וכפי זַכּוּתהּ כן יוקטן עניין הקושיות, ויבין טוב יותר כל דבר לאשורו על בוריו.

 

וכל זה, מלבד עניין כפרת העוונות, שהוא מסגולותיה של הטבילה (כידוע מס' טה"ק הנ"ל שם פ"ד), וממילא נחוץ הוא העניין מאוד.

 

ובכל הנ"ל – אין דברינו אמורים לגבי בעל קרי, שמאוד מאוד ראוי שיטבול, הן מצד ההלכה, (דיש מחייבים זאת לצורך תפילה, וסוברים כי רק לתלמוד תורה פטרוהו חז"ל, ע' רי"ף פ"ג דברכות הגה"מ פ"ד מתפלה), והן מצד תקון הפגם (ע' "שיחות הר"ן" סי' קמא, ו"צפורן שמיר" סי' ז אות קד). 

 

אלא דברינו מופנים כלפי אדם טהור, שאין עליו טומאה גשמית (קרי), שבכל זאת טומאה רוחנית (דעוונות וחטאים) בודאי יש עליו, "כי אדם אין צדיק בארץ" וכו' (קהלת ז), ולפיכך ראוי מאוד מאוד להשתדל בטבילת המקוה.

 

ולכן מי שיוכל – אשריו אם יטבול בכל יום בבוקר לפני התפילה כנ"ל, כמנהג רבים וכן שלמים, חסידים ואנשי מעשה, וזהו חלק מקבלת עול מלכות שמים שלמה (כמובא בברכות טו. ע"ש), והזהיר בכך, הנה מה טוב חלקו ומה נעים גורלו. 

 

אך על כל פנים ביום השישי, ערב שבת קודש, ישתדל כל אדם לטבול לכבוד שבת קודש, כי גם סוד יש בדבר, כידוע. וכן בשבת בבוקר למי שיכול (כמובן לאחר לימוד הדינים הנצרכים לטובל בשבת. וע' "ספר חסידים" סי' רסג).

 

וכוונת הטבילה באופן כללי ביותר, היא לשם תשובה ולשם טהרה, טהרה וכפרה – על העבר, ותשובה – על ההווה והעתיד, וכמעט שמעכבת כוונה זו את קבלת הקדוּשה הנ"ל (כמובא בס' טה"ק שם פ"ח). 

 

ועוד יכוין לשם ישועה, שבזכות הטבילה במקוה יושיעו השם יתברך מכל צרותיו, הן הגשמיוֹת והן הרוחניוֹת, וכאשר מובא: "המקוה מושיע מכל הצרות" (לקו"מ ח"א סי' נו).

 

השם יתברך יזכנו לקדושה וטהרה אמתית ממֵימֵי הדעת העליונים, עד כי יבוא שילֹה לגאול שומרי אמונים. אמן.

 

תהלים

 

ראוי מאוד לכל יהודי לקרוא בכל יום כמה פרקי תהילים (ר' "מורה באצבע" סי' ג אות קיט), ויאמרם בהשתפכות הנפש ובכוונה. 

 

והצדיק בבא סאלי – ר' ישראל אבוחצירא זצ"ל, אומר היה, כי טוב לכל יהודי לסיים את ספר התהלים פעם אחת בחודש. ע"כ. ולפי זה, הנה מה טוב לקרוא לפי התאריך העברי החודשי, המופיע בספרי התהלים, ובכל ראש חודש להתחיל מחדש.  

 

ובכל אשר יקרא יכוין על עצמו, וכגון שבְּמָקום שנאמר אויבים שונאים וכו' – יכוין על היצר הרע והמזיקים הרוחניים, ובמקום שנאמר "חסיד אני" וכד' – יכוין שהרי יש בו סוף סוף כמה נקודות טובות שמצידן נקרא חסיד (וע' פסחים קיז. ולקו"מ ח"ב סי' קכה).

 

ומובא (בלקו"מ ח"ב סי' עג) כי קריאת תהלים מסוגלת לתשובה, ולכן יכוין על כך מאוד ב"יהי רצון" שקודם הקריאה, וכן בשעת הקריאה – שיזכה לתשובה שלימה.

וטוב לומר כמו כן מעט תפילות שונות מספרי תפילות, איזה שירצה, ומומלץ לומר מתוך ספר "לקוטי תפלות" להרה"ק הצדיק ר' נתן מברסלב זיע"א, כי תפלותיו מעוררות ביותר, מלאות רגש ואמת כזו, עד שנֶאמַר עליהן כי הרבה כבר זכו לגן עדן על ידי תפילות אלה ("שיח שרפי קודש" ח"א סי' שצז).