תפלת כל פה הנה מה טוב, להשתדל בכל יום להתפלל שחרית כותיקין

תפלת כל פה

הנה מה טוב, להשתדל בכל יום להתפלל שחרית כותיקין עם הנץ החמה, שהעושה כן שכרו מרובה מאד, ובאותו יום לא ינזק (ר' ברכות ט: שו"ע או"ח סי' נח). וגדולה מעלת תפלה זו מאד, עד כי מובא בשם הבעש"ט הקדוש, כי ההבדל בין תפלה כותיקין לַתפלות המאוחרות ממנה – כרחוק מזרח ממערב (ר' בס' "שיח שרפי קודש" ח"ה סי' תעז). 

 

וזאת מלבד אשר יש מחייבים זאת מן הדין לכתחילה (רמב"ם, מאירי, י"א בדעת הרי"ף, ה"ר יונה ועוד). ואשרי הזוכה להתמיד בזה, וישכם בבוקר ויכ'בוש את חו'מרו, הנה שכרו איתו.

 

ובכל תפילה יֵיַשב עצמו מעט לפניה, וכמו שאמרו חז"ל (ברכות לב:), למען דעת לפני מי הוא עומד, ויתגבר במחשבות טהורות על גדולת השם יתברך ועל פחיתות עצמו, ושמקבל על עצמו לכוין כראוי בתפילה, וכל זאת בכדי שיקל עליו לכוין בעת התפילה, וכמו כן יתפלל להשם יתברך שיעזרהו לכוין.

 

והנה סיוע נוסף לכך הוא לחשוב בכל משך זמן התפילה כי השם יתברך לנגדו, וצבא השמים מימינו ומשמאלו (אלה מַיְמינים וכו') ומאזינים כולם לתפילתו, והוא עיקר גדול בתפלה, שיחשוב שמדבר ממש אל השם יתברך, והוא יתברך עומד ומקשיב לכל מילה היוצאת מפיו (ור' לקו"מ ח"א סי' סב, והגר"ח מבריסק אף סבר לאמור אליבא דהרמב"ם שהדבר מעכב בתפלה. בחידושיו פ"ד מהל' תפלה).

 

וכן ישתדל להביט רק בסידור, כי דבר זה מועיל לכוונה, אלא שכבר כתבו האחרונים (ר' "כף החיים" סי' צה אות י), שהכל יעשה האדם כפי מִדתו, שאם מכוין יותר בעינים עצומות – כן יעשה, ואם בספר – כן יעשה. 

 

וטוב שלפני כל תפילה יתן צדקה (ב"ב י. ואף לפני ערבית, כמו שכתבו מרנן הרב חיד"א בברכ"י או"ח סי' רלה ויו"ד סי' רמז, והגר"ח פלאג'י בכה"ח סי' ב ודלא כמאן דפליג. וכן משמעות שו"ע יו"ד סי' רמט סי"ד), וגם הצדקה מועילה לכוונה מצד הסגולה (ע' לקו"מ ח"א סי' ב אות ד, ור' "לקוטי עצות" תפלה ה). 

 

ובבוא מחשבות זרות, לא יחשוב עליהן לסלקן, כי תתגברנה, אלא ימשיך בכוונת תפלתו וממילא תסתלקנה, סרו מהר מן הדרך, כי אין שתי מחשבות משמשות יחד, וכשזה קם – זה נופל (ור' לקו"מ ח"א סי' רלג).

 

ומובא ("ספר חסידים" סי' יח) כי שורש התפילה הוא שמחת הלב בהקדוש ברוך הוא, לכן יחזק לבו בשמחה גדולה בהשם יתברך, ויחשוב על כל מיני הטבות שהשם יתברך הטיב עמו, וימצא בעצמו נקודות טובות, שדבר זה יעזור לו לשמוח בהשם יתברך בעת התפלה ולכוין בה (וע' ספר "שיחות הר"ן" סי' עד, עה, עצות נוספות לכוונת התפילה ולעיל ע' תפלה).

 

ומיד לאחר התפילה ילך מחיל אל חיל – לעסוק בתורה (ר' ברכות סד.), אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לאביו שבשמים (שם ה:). 

 

ולימוד זה, סגולה הוא לקבלת תפלתו, שנאמר (משלי כח) "מסיר אזנו משמוע תורה – גם תפלתו תועבה". ולהפך – מרובה מידה טובה, העוסק בתורה תפלתו מקובלת, ונאמר (משלי ג) "עץ חיים תאוה באה", על ידי התורה הנקראת עץ חיים – באות משאלות לבו של אדם (וע' ברכות לב:). וכן יעשה בכל תפלותיו ערב ובקר וצהריים ובזכות זו יראה עזרו משמים.

 

ובכל רגע בו פנוי הוא מטרדות המחשבה הנצרכות, יקיים "אין רגע בלא פגע" (מליצה המובאת בשל"ה הקדוש), שפרשוהו מלשון תפילה (כמ"ש "ויפגע במקום" וכו' ע' ברכות כו:), שבכל רגע שרק אפשר, בכל הזמנים והמצבים – יתפלל להשם יתברך.

 

ולפני כל ברכה שמברך – יחשוב קודם בגדולת השם יתברך ולאחר מכן יברך, כמובא בשם הגר"י צדקא זצ"ל, שפירש בזה את הפסוק "ארומִמך אלקַי המלך (בתחילה, ואחר כך-) ואברכה שמך" (תהלים קמה). 

 

ועניין זה מועיל לכוונה, מלבד שעוד טעמא רבא אית ביה – שיזכיר שם שמים במורא ובכובד ראש, כי חמור הוא עונשו של המֵקל בכך (ר' כה"ח סי' ה אות ה מעשה מזעזע בעניין זה).

והשם יתברך – מקור הברכות, ישמע קולנו, יחוס וירחם עלינו וימלא כל משאלותינו. אמן.