יגיע כפיך נאמר בספר איוב (פרק ה) "אדם לעמל יולד", ואמרו

יגיע כפיך

נאמר בספר איוב (פרק ה) "אדם לעמל יולד", ואמרו חז"ל: זכה – עמל תורה, לא זכה – עמל הארץ (עבודת כפיים) בעסקי הפרנסה, אשריו לאדם שהוא עמל בתורה (ב"ר פי"ג סי' ז). ע"כ.

 

והנה, גם מי שהוצרך לעסוק בפרנסה, אם יהא משאו ומתנו באמונה (ר' שבת לא.) – אשרי חלקו. ומהו משא ומתן באמונה? יש לפרש בס"ד הכוונה, בדרך הרמז – שיאמין תמיד בהשגחת השם יתברך עליו, בין ברווח בין בהפסד, ועל ידי כך יבוא לקיים את דרך הפשט – שלא ירמה את לקוחותיו או את בעל הבית שלו, ולא את חבריו לעבודה, אלא הכל ביושר לב ונאמנוּת.

 

והנה בספר מלכים ב (פרק כב) נאמר: "אך לא יחשב איתם הכסף הניתן על ידם, כי באמונה הם עושים". ומכאן ניתן אפוא ללמוד את פירוש המושג "משא ומתן באמונה", כאשר אדם לא מחשיב את הכסף, ועושה מלאכתו נאמנה ומושלמת, בכדי שבאמת יקבל הלקוח עבודה טובה, ולא בכדי שהוא יקבל את הכסף, זהו העושה באמונה, שמכוין לתועלת הלקוח ולא לתועלת עצמו. 

 

אך מי שחושב על הכסף, וכל שאיפתו היא לסיים העבודה ולקבל כספו, ואינו משקיע בעקבות כך בעבודה, ואף מזלזל בה, ומציע ללקוח במרמה דברים שונים ומשונים הקשורים לעבודה, שלא יתנו ללקוח כל תועלת בעבודה, אלא לכיסו של בעל המקצוע, שהרי אין מטרתו כלל בתועלת הלקוח אלא בתועלת עצמו – זהו שאינו עושה באמונה. 

וליום הדין, שזו השאלה הראשונה ששואלים לאדם לאחר פטירתו (שבת לא.), לא יהא לו פה להשיב ולא מצח להרים ראש, ועתיד הוא להענש על כך בחומרה. 

 

כמו כן ישמור האדם עצמו מכל מיני עבירות הנגררות מסוג עבודתו או מקום עבודתו, הן ש"בין אדם למקום" והן ש"בין אדם לחברו" וכגון – לפגוע בחברו או להעליבו, או לא לברך כראוי ברכת המזון ושאר ברכות, או להפסיד תפלה בצבור וכו' וכן הסתכלות בנשים וכל הנגרר מסֵדר נשים, ולב יודע מרת נפשו במה צריך להתחזק בכלל, ובפרט בצאתו לפעלו ולעבודתו.

 

ועיקר העיקרים – שלא יעשה מלאכתו קבע ותורתו עראי (ר' שו"ע או"ח סי' קנו) אלא להפך, שהתורה תהא בבחינת קבע והמלאכה עראי. ומי שיכול כפשוטו, שרוב היום ילמד – הנה מה טוב (ע' ברכות לה:).

 

אך גם מי שאינו יכול באופן זה, יוכל בכל זאת להיות בבחינת "תורתו קבע ומלאכתו עראי", וזאת על ידי שהתורה תהא בבחינת קבע ועיקר – שהיא העיקר אצלו, וכל זמן פנוי מנצלו לתורה, תפילה וכו', וכל היום מחכה ומצפה לסיום העבודה, שיוכל אז ללכת לתפילות ושיעור תורה, ובשבילו זהו עיקר היום והדבר החשוב ביותר שבו, ואין הוא יכול אף לחשוב כי חלילה יעבור עליו יום בלא שיעור תורה. 

 

ואם ישאלוהו אם יעדיף ללמוד כל היום, יענה בודאי בחיוב, אלא שמוכרח לפרנס משפחתו, אדם כזה מקיים גם הוא "עשה תורתך קבע" (אבות א).

וידע נאמנה כי העבודה היא רק אמצעי, בעזרתה יתקיים הוא ומשפחתו, ובודאי שאינה עיקר אלא טפל, ולכן יתנהג בהתאם, ולא יעבוד שעות נוספות בכדי שירויח יותר ממה שמספיק לו, כדי לחיות במותרות, וילך מעדנות, וכן לא ישקיע בזה ראשו ורובו, אלא רק את הנצרך לקיום משפחתו. 

 

והנה ב"ספר חסידים" (סי' תתקנג) נאמר כי אדם שיש לו עבודה קבועה, שהוא רואה בה כדי סיפוקו, לא יעזבנה לעולם לעבודה אחרת, אלא אם כן ינצל על ידי כך מחטא ועוון. ע"ש. 

 

והטעם לכאורה ברור, כי הפרנסה היא רק בידי השם יתברך, שמשפיע לאדם כפי מעשיו הטובים, ולא כפי ריבוי השתדלותו, ומה לו לאדם אם כן לחפש מקום אחר, אין זו אלא עצת היצר הרע להפילו מפרנסתו ויוטרד על ידי כך בעבודת השם יתברך, או לגרום לו לרדוף אחרי הממון רחמנא ליצלן. 

 

ולכן יש לבטוח בו יתברך כי על ידי מקור פרנסה – כל שתהא – יפרנסו השם יתברך, וישפיע לו שפע בכבוד ולא בביזוי, בהיתר ולא באיסור, ברווח ולא בצמצום, בנחת ולא בצער.

 

ומה שיכול למעט מעסקי הפרנסה ולא תהא לו הפרעה כלשהי על ידי זה – ודאי עדיף שימעט, ובזמן הנותר יקנה חיי עולם הבא בעסק התורה, תפלה, מצוות ומעשים טובים. 

 

וזהו אמנם כלל גדול, שבכל הזדמנות ישתדל האדם לברוח מעסקי העולם הזה אל עסקי העולם הבא, ואזי באמת אשריו בעולם הזה וטוב לו בעולם הבא.

מחשבה

 

נאמר בתהלים (פרק לב) "אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עוון", ושמעתי באומרים לי לפרשו בדרך הבאה: אשרי אדם שכאשר לרגע אחד לא יחשוב על השם יתברך – זהו עוון בשבילו. ע"כ. 

 

ולמעשה, הכוונה היא שישתדל בכל זמן פנוי לחשוב על השם יתברך, השגחתו, טובותיו, נפלאותיו בעולם וכו', וכן בדברי תורה במה שיודע. וכן יתפלל להשם יתברך במחשבה על כל דבר שצריך, ויתוַדה אם עשה דבר לא טוב (וידוי אף במחשבה, אם אין אפשרות בדיבור).

 

ויסלק מחשבות זרות מדעתו, כגון גאוה ופניות לכָבוד, וכן את כל יתר המחשבות הרעות, ולזאת יוכל להגיע על ידי שיחשוב מחשבות טובות וירגיל עצמו בהן. כמו כן טוב מאוד להרבות לצייר במחשבתו שם הוי"ה לנגד עיניו. 

 

וידון כל אחד לכף זכות, ולא יחשוב על אף אחד שום דבר רע, ולא יעשה חשבונות רבים, "הוא אמר כך כי התכוין כך ורצה לרמוז לי כך" וכד', כי מחשבות אלה הבל המה וטורדניות הן ומביאות לרוגז ועצבות, מה יתן לך ומה יוסיף לך.

 

ומובא ("ספר המדות", הרהורים ח"ב סי' כג) כי עצה נגד הרהורים רעים – לכעוס על עצמו, כנאמר בגמרא (ברכות ה.) לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר רע, והכוונה – שיתרגז על עצמו, כיצד מעז אני לחשוב מחשבות לא טובות וכד', ומיד יחזור למחשבות טהורות.

ויהיה שמח וטוב לב תמיד, לא יירא ולא יפחד משום בריה בעולם, אלא מהשם יתברך בלבד, כי הכל בידו, ואף "לב מלך ביד ה'" (משלי כא), ו"יש עניין שנתהפך הכל לטובה" ("שיח שרפי קודש" ח"א סי' קמ), ועל ידי מחשבות אלה וכיוצא בהן, יהא לבבו שלם עם אלקיו.