בין אדם לחברו שמועה שמענו, כי נשאל פעם הגאון ה"חזון איש" זצ"ל,

בין אדם לחברו

שמועה שמענו, כי נשאל פעם הגאון ה"חזון איש" זצ"ל, באם היתה לו אפשרות לבקש משאלה אחת שבודאי תתקיים – מה היה מבקש, ולא בקשר לכלל ישראל, אלא באופן פרטי. ענה ואמר כי משאלתו היא לעבור את העולם הזה מבלי לפגוע באף יהודי (ועיין בקונטרס "עץ החיים" שבסוף ס' "נפש החיים" הנד"מ, מידות, עה).

 

הרי לפנינו השקפתו של רב ועצום בתורה ויראה, שלא ביקש אלא על זה. ומכאן נבין עד כמה קשה הדבר. כי באמת נצרכת הרבה מאוד זהירות ושימת לב אף על הפרטים הקטנים שבעניין זה, כי הזולת יכול להפגע גם מדברים קטנים כל כך, עד שלא העלנו על דעתנו כי דבר זה יפריע לו וכו' כאשר ידוע. וממילא הרבה סייעתא דשמיא נצרכת כאן בכדי להנצל.

 

ובאמת אף בתנועה קלה עלול לפגוע בחברו, ומבלי לומר שום דבר, ואף בשב ואל תעשה – שעובר לידו ואינו שואל בשלומו, כבר עלול להפגע ולחשוב מחשבות שונות ומשונות לסיבת הדבר, ופעמים רבות אף מסיק מסקנות שליליות.

 

לכן לעולם יראה להשתדל בכל יכלתו להעניק הרגשה טובה לחברו, בכל מצב ובכל זמן, ויקבל כל אדם בסבר פנים יפות וישוחח בנחת ובחיוך, כי דבר זה מאוד עוזר ומרגיע את איש שיחו.

 

והנה אמרו חז"ל הקדושים (כתובות יז.) "לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות". ופירש רש"י: לעשות לאיש ואיש כרצונו. ושם בגמרא מדובר בעניין אמירת דברים שאוהב לשמוע. 

 

נמצאנו למדים כי צריך אדם להשתדל לומר לחברו דברים שאוהב לשמוע, ולִסלוד מלומר דברים הגורמים חלישות דעת, בושה, אי נעימות וכד', וכל שכן שלא להעליב ולפגוע בחברו, או לספר על מעלות עצמו או קרוביו, בזמן שהשומע מושפל בעוד שאין בו את אותן מעלות (ור' ב"ספר חסידים" סי' תרלה תרלט).

 

והגדר הגדול להנצל מלגרום עוול או צער לזולת, הוא שיהא סוף מעשה ודיבור במחשבה תחילה (ר' "צפורן שמיר" סי' יא אות קסה), שלפני שאומר או עושה, יחשוב אם עלול דיבור או מעשה זה לפגוע בשני, שאם כן – יפרוש מלומר או לעשות זאת, ויקבל שכר גדול על הפרישה.

 

ואדרבה, יחשוב מה כן לומר בכדי לשמח את חברו ולגרום לו נחת רוח, וכל זה אף בחבר רגיל, קל וחומר למי שמחויב בכבודו, כאביו ואמו, אח גדול, סבא, סבתא, רבו וכו', שיזהר בכך יותר.

 

ועניין חשוב הוא להחמיא לפעמים לאנשים (ע' ב"שערי תשובה" ש"א אות יח), דבר זה מאוד משמח את השומע, ומקרב היחסים ביניהם, אלא שלא ירבה בזה יתר על המידה, כי עלול להביא חבירו לידי גאוה, שלכן אמרו חז"ל כי אומרים רק מִקצת שבחו של אדם בפניו (עירובין יח:), וכן כשמקבל טובה ממאן דהו, יודה לו מיד מִקרֶב לב ובשמחה.

 

ואם יראה את חבירו שאינו מרגיש בטוב, הן מבחינה גשמית והן רוחנית, יעשה כל השתדלות לשמחו לעודדו ולחזקו בבטחון בהשם יתברך, אשר תשועתו כהרף עין, והנה תכף יעבור מכאובו, ובינתיים ידע שהכל לטובה וכו', כל אחד ודברי העידוד המתאימים לו. ועל ידי כך יִדְבַּק במדת קונו יתברך עליו נאמר (תהלים קמז) "הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם".

 

ויראה כל אדם לקנות לעצמו חברים טובים ונאמנים, יראי שמים וסרים מרע, שידבר עמהם בענייני עבודת השם יתברך. ועניין זה, לקבל מהחבר, נצרך מאוד, כאשר מובא בספרי הקודש (ר' לקו"מ ח"א סי לד אות ד) כי יש בכל יהודי מה שאין בחבירו, ותמיד צריכים את החבר ללמוד ממנו דבר חדש שלא ידע עד כֹה, הן דברי תורה, והן דעות ומידות טובות, ובכך מקיים (אבות א) "קנה לך חבר".

ואשרי מי שזוכה לשמוח ולשמח חברים, ולהיות עם כל אדם ביחסים טובים, ורוח הבריות נוחה הימנו, כי על ידי זה ימצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם.