ספרים מי האיש הירא, יתמיד לימודו בתורה ברציפות עד כמה

ספרים

מי האיש הירא, יתמיד לימודו בתורה ברציפות עד כמה שרק אפשר, ויזהר מיצר הרע הממציא כל מיני עניינים לאדם בכדי שיתבטל מלימודו, ופעמים ממציא אף מצוות ממש שנמשך מקיומן ביטול תורה. 

 

[- במקום שאין לבטל תורה, ואמנם, יש מצוות שחייב לבטל תורה בכדי לקיימן, והכלל הוא כי כל מצוה שאינה חיובית לאדם עצמו ("אינה בגופו") ויכולה להעשות על ידי אחרים, אין לבטל תורה כדי לקיימה (ר' שו"ע יו"ד סי' רמו סע' יח ומשנ"ב סי' רנ שעה"צ סק"ט), כי "תלמוד תורה כנגד כולם" (פאה א). 

 

אך מצוה שבגופו כקריאת שמע, תפלה, תפילין וכד' או שאינה יכולה להעשות על ידי אחרים – צריך לבטל תורה כדי לקיימה].

 

וכך יוכל לעבור ולטייל בספרים רבים בכל מקצועות התורה, מקרא, משנה, גמרא בבלי וירושלמי, פוסקים ראשונים ואחרונים, מדרשים, זוהר וכו'.

 

ואת ספרי היסוד הללו כל בית ישראל לומדים, והם המאחדים את כל בית ישראל. אך בעניין ספרי המוסר, כל אחד ועניינו, יש שמתחזק מסוג כזה של ספרי מוסר, ויש שמתחזק מסוג אחר, ועל כך אמרו חז"ל (ע"ז יט.) "אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ".

 

ובכל זאת, לא אחשׂוך פי מלהציע, להרוצה להתקדש, סוג ספרי מוסר שהחיזוק הנובע מלימודם הוא יוצא דופן, ומותאם במיוחד לדור זה, חיזוק בתורה, תפלה, אמונה, תמימות, אהבה, יראה וכו' וכו', הלא המה ספרי הרב הקדוש הצדיק ר' נחמן מברסלב זיע"א וספרי תלמידיו הקדושים זצ"ל. 

 

וכבר בא חכם, הורה גב"ר (גברא רבא), הוא הגה"צ ר' אליהו לאפיאן זצ"ל (בעל ספר "לב אליהו", ומגדולי בעלי המוסר בדורות האחרונים), שאמר על ספרים אלו, "אלו הם ספרי המוסר האמתיים" (הו"ד בס' "שבחו של צדיק" עמ' כא).

כי באמת, הרוצה לראות את האור כי טוב, ימצא חן ושכל טוב ויראת שמים אמתית בספרי חסידות ברסלב, המלאים באמונה פשוטה ותמימה הבנויה על חכמה עצומה, וכאשר עיניך תחזינה מישרים.

 

מצוות

 

הנה טוב הדבר כי לפני כל מצוה יתגבר אדם במחשבות אהבה יראה ושמחה, ושעומד לקיים מצוה לכבוד השם יתברך שציוה לעשותה ולצאת בכך ידי חובתו, ויחשוב על הטעם שבגללו נצטוינו בזו המצוה, ויכוין בזה לעשות נחת רוח לפניו יתברך. 

 

ויאמר נא ישראל לפני כל מצוה: "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה" (- אף אם לא מבין מה הכוונה. ר' "מורה באצבע" סי' א אות א), וידבק מחשבתו בהשם יתברך, שכך מורה לשון "מצוה", צַוְתא חיבור ודיבוק בין ישראל לאביהם שבשמים, וידקדק ויהדר במצוות ככל יכלתו.

 

ולא יירא מעשותן בפני שום אדם, אדרבה – יגבַּה לבו בדרכי השם יתברך, שהנה מקיים הוא את מצוות המלך, ומי הוא זה ואי זה הוא שימנענו מכך. אלא שבדברי חסידות, ישקול היטב אם לעשות בפני אנשים, כי עלולות לצאת כמה תקלות חלילה, שאינן כרצון השם יתברך.

 

וישתדל תמיד להצניע את מעשיו הטובים, צדקותו וחסידותו, ויקיים "הצנע לכת עם אלקיך" (מיכה ו), ולא יפרסם מעשיו, ואף לא ירצה ולא יסכים בפרסומם. 

 

ובספר "מורה באצבע" (סי' א אות יד), מובא כי המכוין לשם ה' ומצרף לזה כוונה זרה להגדיל שבח עצמו – הוא עוון פלילי. וע"ש עוד. 

ובפרט בפני צדיקים ותלמידי חכמים – יזהר מלהראות מילי דחסידותא במעשים שכבר פשט היתרם והגדולים הנ"ל אין נזהרים בהם (ראה בבא קמא פא:, מג"א סי' סג סק"ב ומשנ"ב שם, וע' "פלא יועץ" ערך יוהרא).