המעתיק מן הספר יוציא בפיו, והשדים מברכים אותו, ויזכור הנכתב.

 

 

 

  • המעתיק מן הספר יוציא בפיו, והשדים מברכים אותו, ויזכור הנכתב.
  • אל תלמֵד שניים המתנצחים זה עם זה.
  • לראות אם חפץ השם יתברך בלימודו, יראה אם אין לו טרדות המזדמנות, ובכך יכול להגדיל תורה.

 

  • אדם שתחפוץ לדעתו, ראה במה דיבורו תדיר.
  • כסיל המקנטר בדברי תורה, לא יענה לו.
  • דברי אגדה תמוהים אין אומרים לא לעמי הארץ ולא לקטנים.
  • שאל לרבו ולא ידע להשיבו, לא ישאל חכם אחר בפניו.
  • לא תסיג גבול וכו', לא יאמר ניגון של תורה בנביאים וכתובים, או להפך.

 

  • בתחילה ילמד את הילד שהבורא בשמים, וכשיגדל מעט, ילמדוֹ שיש גן עדן וגיהנם.
  • שאינו יודע להשיב בכל מקום שישאלוהו, אינו ראוי לשבת בסנהדרין וראש ישיבה.
  • העוסק בתורה תדיר, שולח הקדוש ברוך הוא מלאכיו לתת לו צרכיו. 
  • אל ישאל את האורח דברי תורה אלא אם כן יודע בו שיודע לענות, בכדי שלא יתבייש.
  • עומק התורה לא ילמד לאשה, אך פסקי הלכות מלמד. 

 

  • טוב מעט שבחים לאט, מהרבה שבחים וימהר.
  • הנשאר אצל מארחו בלא הכרח ואינו חושש על הוצאותיו, עתיד ליתן על כך את הדין.
  • האוכל אצל צר עין שבוש לגרשו, זהו גזל גמור בדין שמים.
  • אם יש איזה תועלת שידעו שהוא תלמיד חכם, לא יאמר מי הוא, אלא ידבר דברי תורה ויבינו.
  • אם אביו ואמו מצטערים בתעניותיו, לא יתענה.
  • אם אין הבן מסתדר עם אביו או עם רבו, וכן אם הם לא מסתדרים איתו, וניסו ולא הצליחו, מוטב שיפרדו.
  • יש שלא עזבוהו משמים לחטוא, מפני שעתיד לגלות טעמי תורה, ויש משום שעתיד לזכות הרבים. 
  • בברית עולם. המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, והיינו דוקא שוגג, אך מזיד יתכן, משום שעדיין בחירי הוא.

 

  • אורך ימים האמור בתורה ובכיבוד אב ואם, הוא לעולם הבא.
  • שני צדיקים או חכמים שבאו לעיר ומכבדים אחד מהם, יכבד הוא לשני, שלא יקנא.
  • וכן תלמיד חכם שבא לעיר, רב העיר יכבדו.
  • אדם ירא שמים שלומדים ממנו אנשים, אף שלא דיבר עמהם, נקרא מזכה הרבים.
  • עושה לשמה, נחשב יותר מאלף שלא לשמה.

 

  • יש עניין שלא יכתוב המחבר שמו בספרו, כדי שלא יהנה מן הכבוד, ויפגום שכרו לעתיד לבוא.
  • ברית עולם שם. שמוכח מכאן שאין צריך לומר שם האומר, בכדי שתהיינה שפתותיו דובבות.   
  • לא ילך לבית הכנסת עד שישפשף בשר שבו שכבת זרע.
  • הזיווגים הם מאת הבורא יתברך, לפי דעתו של אדם.
  • הקדוש ברוך הוא מסדר זיווגים, ואין צורך להשתדלות בכך.
  • פעמים שאין הצדיק מקבל רצונו, כי אין השם יתברך רוצה שתהיה שמחתו שלמה בעולם הזה.
  • כל מצוה המביאה לידי עבירה, כגון ללכת אל בית חתנים ושם פריצות, לא ילך.
  • הצדיקים שוקלים בויתרון, ונותנים משלהם.
  • הפותר חלום ליהודי שיחטא, כאילו החטיאו.
  • חלום הבא באחרונה, מתקיים בתחילה, והראשון, מאוחר יותר.

 

  • הרואה רע על חבירו בחלום, יתענה הוא, שהרי לא הראו לחברו כי נזוף הוא, אלא לו הראו, ואם לא יתענה, יאמר לחברו שיתענה.
  • הנוטה למות, ידברו עמו דברי תורה, שתצא נפשו מתוך דברי תורה.
  • יש הנאה למתים כשהולכים על קבריהם ומבקשים טובה על נשמתם, וגם הם יתפללו עליו (על החי).

 

  • גם לנשמות יש ספרים ערוכים על השלחן, כמו שהיו רגילין ללמוד בחייהם.
  • יש מקומות שאין קורין לוולד על שם החי, אלא אחר שמת.
  • כל דבר שאירע שלוש פעמים, אף על פי שאין ניחוש, יש סימן.
  • לא יאמר לחברו תלך ותמיר, כי מסוכן שיתקיים וימיר ח"ו.
  • במקום אחד היו רגילים לקלל אשה את חברתה ואיש את בר מחלוקתו, ונשתמדו בניהם ר"ל.
  • יש להתפלל שלא יענש חבירו על ידו.
  • שם בברית עולם. שאף על פי שאסור לפתוח פה לשטן ולומר חייב אני לשמים וכד', אם מוכח שכוונתו להזכיר רחמי שמים מותר.
  • יזהר מלגנות בהכללה, כי שמא יש צדיק ביניהם.

 

  • פעמים שאשה לא נפקדת, כי גלוי וידוע לפניו יתברך שיהיו בניה רשעים.
  • אם אמר לו החכם והחסיד לא לעשות ועשה, אף שנתכוין לטובה יענש, כמו בחטא המעפילים.
  • אין לו לאדם לעשות דבר מיוחד לזכרו, שכל העושה זֵכר לא יהיה זֵכר.
  • מי שמשודכתו ומשפחתה הביעו דעתם שאין רוצים בו, יפנה מיד להצעה אחרת.

 

  • מי שעלולה אשתו לתובעו בפה, יקדים הוא לרצותה לתשמיש, שאם תקדים היא, לא יהיו בניו טובים.
  • אין לומר כיצד אוליד בנים והרי אין לי לפרנסם, כי זה ממחוסרי אמנה, אלא יבטח בהשם יתברך.
  • לא יחתום שמו בתואר כבוד, כגון הרב פלוני או בן הרב פלוני.
  • בכדי ללמד לאחרים, מותר לומר כך אני עושה, או כך אבי עושה, ואין בזה משום יוהרא.
  • היותר צדיק וחכם, יותר יסתפק אם יהיה בן העולם הבא.
  • "והיה ברכה", יעסוק אדם שיברכוהו.
  • פעמים שמועיל לצדיק כשמייסר עצמו, ומותר לעשות כן אף אם מתבטל מדברי תורה.
  • אף ביסורים של אהבה, אם מתבטל על ידי כך מתורה ותפילה, יבקש שיסתלקו מאיתו.
  • עדיפה היא מצוה אחת כהלכתה, מאשר מצוות רבות שלא כהלכתן.
  • נגזר על האדם כמה ספרים יחבר.

 

  • מי שנתגלה לו חידוש בתורה ואינו כותבו, כאילו גוזל, שלא גילו לו כי אם על מנת שיכתוב.
  • פעמים שבאים יסורים על האדם, על שלא התפלל על בני אדם.
  • פעמים שבאים יסורים על האדם, על מנת שיפסיק מלהתפלל על דבר שלא יקבל. 
  • לא יוציא אדם דבר מתוך פיו אלא אם כן יודע שרצון השם יתברך בו.

 

  • כשמסיר מלבו דברי תורה שבאו במחשבתו בשעת התפלה, תחת זה יזכור כמה וכמה אחרים.
  • יחשוב בהקדוש ברוך הוא בכל עת, מה לעשות וממה להמנע.
  • המקבל מחברו טובה, עלול ללקות בעוונותיו של הנותן.
  • יהא אדם רגיל להתפלל שלא יחטא ולא יחטאו אחרים ולא בניו, ושיכפר השם יתברך חטאיו.
  • מוטב לאדם להדחות מפני חברו, ולא חברו מפניו.
  • פעמים שאדם לא נענה בתפילתו, מפני שלא העלה על דעתו צערו של חברו.
  • צדיק שפירש דברי ספר מסוים, כשייפטר מן העולם, יצא בעל אותו ספר לקראתו, ויקבלו בסבר פנים יפות, וימליץ טוב בעדו, וכן להפך באם עסק לסתור דברי ספר חברו.
  • כשאביו ואמו דואגים לו, מצוה להודיע להם בדרך כלשהי ששלומו טוב.
  • הרב שאינו רוצה שישמשוהו, המשמשו חוטא.

 

  • אחד עשה שלא לשמה והעמיד תלמידים הרבה או כתב כמה ספרים, ואחר לא עלתה בידו כך, אך למד לשמה, זה עדיף.
  • לעולם הבא יהיו רק עושים מאהבה, מה שאין כן בגן עדן.
  • המתגאה ישים על לבו כי הלא לבסוף הכל נשכח, וכבר היו חכמים גדולים וכו'.

 

  • הטובות והכבוד שמגיעים לצדיקים בעולם הזה, אינו מנכה להם משכרם בעולם הבא.
  • התפילה על נפטר רשע אינה מועלת כלום, לכן אין צריך להתפלל עליו שיזכה עם צדיקים.
  • עשיית רצון השם יתברך עצמה מכפרת עוון.
  • יש הנענש במיתה ר"ל, על ששינה מנהג ראשונים.
  • יש לוקה על שמחה במפלת חברו, וכן על צער במפלת רשעים אכזרים. 
  • כשתבוא שמחה או טובה לצדיק, מצוה לשמוח.
  • המתפלל טרם שעשה תשובה, אין תפלתו נשמעת.
  • גם אשה לא תשמע קול איש, ומכל שהאיש מוזהר האשה מוזהרת.
  • פת שחרית מבטלת דברים רעים ורוח רעה, ומוסיף חכמה.
  • בעל תשובה לא ילבש בגדי חמודות.
  • ביום שבו מוסף וגם איסור מלאכה, יכבדו בבגדים.
  • אין מגלים סוד לנשים.

 

  • אם כאשר ישתוק האדם, יעשו אנשים שלא כהוגן, יוכיחם אף אם יחשדוהו מדיבוריו.
  • סימן לכך שמלאכי השרת מסנגרים על האדם, כאשר הוא גם כן מלמד זכות על אחרים.
  • המדבר לשם גאוה, באותו דבר ייכשל (שיינטל ממנו וכד').
  • מי שמום נמצא בחברו, לא יזכיר זאת בפניו בשום אופן ובשום הקשר.

 

  • פותח פה לשטן, הוא אפילו אם אומר על תנאי, כגון אם אעשה כך יקרה דבר רע.
  • המדבר לחברו, יכנה, כגון שיאמר בסיפור דבריו "ואמר לו ארור הוא" ולא "ארור אתה". 
  • מאוד יזהר מלגרום חלישות דעת לבעלי חסרונות, כגון שלא ישתבח בבניו בפני חשוכי בנים, וכל כיוצא בזה.
  • מותר לשקר בכדי שלא יתבייש חברו, אך יזהר שלא ירָאה כשקר לגמרי.
  • ההולך עם הטובים, אף שאינך יודע מה בלבו, הכריעהו לזכות.
  • ברית עולם. מותר לעשות דוגמא בלשון הגמרא (כעין מליצה), והירא דבר ה' יפרוש מזה.
  • המחשב לעשות מצוה ועשאה, והתברר שעבירה היא, אם היה לו את מי לשאול, יענש על כך.

 

  • כשרואה אדם חוטא, יצטער, כי הבורא יתברך רוצה שיהיו צדיקים.
  • פעמים שהמבקש נקמה על שונאיו ונענשו על ידו, גם הוא או זרעו יענשו.
  • המצער חבירו נענש גם על צער המצטערים בצערו.
  • לא תעמוד על דם רעך, ואם יש סכנה בהצלתו כגון שטבע בים והוא כבד, ועלול המציל להמשך לים גם כן, לא יעזור לו.

 

  • מה שאדם חובל ומזיק בעצמו, חייב בדיני שמים.
  • המחטיא את הרבים, או מונעם לעשות מצוות, אם חלה אין מתפללים שיתרפא.
  • ביום שמת תלמיד חכם, לא יצא לטיול.
  • שכיב מרע יאמר או יכתוב צוואה מיד, ולא יאמר יש זמן, שמא אבריא, כי שמא ימות פתאום.
  • חלום הבא על ענייני מצוות, אינו מעלה ולא מוריד.
  • אין פוחתין בכבוד המת, ואין מצמצמין בצרכיו.
  • הנושא מת או ספרים, לא יענה לשואל בשלומו.
  • אם חלה ח"ו אל יתלה בסיבה טבעית, אלא מהשם יתברך.
  • יבקש קודם צרכי שמים, ואחר כך צרכיו.
  • פעמים מתפלל על אחרים ונענה, ועל עצמו ואינו נענה, שמא משום אין חבוש מתיר עצמו כו'.