רק אמונה נאמר בספר תהילים (פרק קיט): "כל מצוותיך אמונה

אמונה

                           רק אמונה

נאמר בספר תהילים (פרק קיט): "כל מצוותיך אמונה", כלומר שעיקר כל המצוות הוא לעשותן מתוך אמונה, ועל מנת להגיע לאמונה. וכן מובא ב"מסילת ישרים" (פ"א) כי עיקר המצוות הוא שנזכה על ידי קיומן להיות דבקים בהקדוש ברוך הוא. ע"כ. 

ודבר זה יוכל להתקיים על ידי שלפני שיעשה המצוה, יחשוב  שעושה אותה על מנת לעשות נחת רוח למי שציוה לעשותה. 

וכן יחשוב על תכלית המצוה ומטרתה (כאשר היא ידועה לנו), כגון בציצית – לזכור את כל מצוות ה' על מנת לעשותן (שולחן ערוך סי' ח ס"ח) ובתפילין – לזכור יציאת מצרים, לייחד שמו יתברך, לזכור חסדיו יתברך עמנו תמיד וכו' (שולחן ערוך סי' כה ס"ה). וכן על זו הדרך.

עיקר האמונה – בתמימות

והנה האמונה הקדושה אמורה שלא להתבסס על השכל וההגיון, אלא על רגש פנימי עמוק, הנובע מאשר אבותינו ספרו לנו שקבלו מאבותיהם והם מאבותיהם וכו' עד מעמד הר סיני, בו ראו כולם בעיניהם את גילוי אלוקותו יתברך. 

וכן מובא בספר שיחות הר"ן (סי' לג) וזו לשונו: "עיקר האמונה היא בלי שום חכמות וחקירות כלל, רק בפשיטות גמורה, כמו שהנשים והמון העם הכשרים מאמינים".

אמונה מעל השכל

וזאת משום שדבר המובן בשכל, אינו נקרא "אמונה" אלא "ידיעה", ולכן ב"ספר המידות" (אמונה א) נאמר כי צריך להאמין בהשם יתברך בדרך אמונה ולא בדרך מופת. ועוד נאמר שם (שם כ) כי כאשר בתחילה מאמין בפשיטות, יבא אחר כך לדעת את השם יתברך בשכלו, שזוהי מעלה גדולה מאוד כמובן. 

ויתר על כן מובא בספר "חזון עובדיה" (ח"ב עמ' רט) בשם ה"חתם סופר" וזו לשונו: "כל החקירות ביסודות האמונה בחזקת סכנה הן, מקוצר המשיג ומעומק המושג, ובנקל יוכל האדם ליפול ברשת הטעות" (ועיין בלקוטי מוהר"ן ח"ב סי' יב).

הרי שאדרבה, החוקר בזה עלול להפסיד אמונתו, משום שכאשר בנויה אמונתו על השכל בלבד, אם תבוא קושיא מצד השכל – תֹאבַד אמונתו חס ושלום. 

וכאשר אירע לרבים מבני עמנו "המשכילים", שבמשך זמן "השכלתם" באמונה, החליפו כליל דתם, ה' הטוב יכפר בעד (וע' בספר "משנת חכמים" למהר"ם חאגיז סי' תצה).