קטני אמנה אבל הנה ביארו חז"ל (סוטה שם:) ואמרו, כי מי שיש לו פת בסלו

 קטני אמנה

אבל הנה ביארו חז"ל (סוטה שם:) ואמרו, כי מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר – הרי זה מקטני אמנה, ואנשי אמונה כאלה – הם שפסקו מאז החורבן. 

 

וזוהי לכאורה נקודה המראה את דעתם של חז"ל הקדושים בעניין מהי באמת אמונה; מי שאינו דואג על המחר כלל, כגמול עלי אמו, אשר מעולם לא דאג על מזונו ליום המחרת, זהו המאמין האמיתי. ובזה בודאי יודו כולם כי מועטים מאד הם המקיימים זאת, ולפי דברי המשנה אף אינם בנמצא כלל. 

 

ובכך יובן אפוא, כי עניין האמונה עמוק הוא מאוד, ודורש מן האדם הקרבה והתמסרות גדולה ועצומה, ורק זוהי האמונה האמיתית, ומי שידבר לשון הרע, הרי לפי הגדרה זו – באמת כופר הוא, וכן ניתן בכך להבין כי מאז החורבן פסקו אנשים ברמות גבוהות כאלה. 

 

ומדוע אם כן הארכנו בדבר הרחוק מאיתנו, מפני שמכל מקום צריכים אנו לשאוף להגיע לכך, לדרגה הגבוהה שבדרגות האמונה, ולעולם יאמר אדם מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי.   

 

עיקר ההתחזקות בדורנו – אמונה

 

ומובא בשם ה"בעל שם טוב" ("פתגמי חסידים" עמ' 31) כי "אמונה – יסוד כל דבר", וכעין זה מובא בגמרא (מכות כד.) שחבקוק הנביא הזהיר את עם ישראל על האמונה, ואמר להם כי בעיקר בעניין זה צריכים להתחזק, שנאמר "וצדיק באמונתו יחיה" (חבקוק ב). 

 

וממילא מובן כי עיקר מה שצריכים להחזיק ולהתאמץ בו בדורות שמחבקוק ואילך – שבוודאי פחותים הם מדורו של חבקוק – הוא האמונה, וכל שכן בדורנו אנו, בו נתונים אנו בהסתר פנים גדול, הסתר בתוך הסתר.