אהבת ה' אהבת השם יתברך, תורתו ומצוותיו, עליה אנו מצווים,

אהבה

אהבת ה'

 

אהבת השם יתברך, תורתו ומצוותיו, עליה אנו מצווים, שנאמר "ואהבת את ה' אלקיך" (דברים ו). והיא יסוד גדול בכל התורה והמצוות ועבודת השם יתברך (ור' בהפירוש על הרמב"ם פ"ב מיסוה"ת). 

 

ובכדי להגיע לידי כך, יש לנו לחשוב על כל הטובה אשר גמלנו השם יתברך, ורצה לזַכות את ישראל, בהנחילו לנו חלק טוב כזה, לעבדו בעולם הזה, ולהיות מנוחלי העולם הבא. 

 

שכר נפלא

 

וגם יחשוב כי כל מילה בלימוד התורה שכרה רב ועצום, וכן כל מצוה במחשבה דיבור או מעשה – אין אתה יודע מתן שכרן של מצוות, לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללויה, ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו.

 

בריאות הגוף

 

וכן בחשבנו על הטובות הגשמיות אשר גמלָנו השם יתברך, גומלנו ויגמלנו לעד, ודאי תגדל אהבתנו אליו. וכגון איך שנולדנו בלי מומים, יכולים אנו לדבר כראוי, לראות, ללכת וכו' אשר הרבה חסרים זאת, וכן איך שגדלנו והשגנו הרבה ממשאלות לבנו, ברוך שעשה לנו כל צרכינו.

 

נקודות טובות

 

ואף למי שמרגיש כי חסר יבואנו, ודאי שיוכל למצוא מזור לנפשו, נקודות טובות אשר שמח בהן אֵי פעם, וישַמח את עצמו בהן גם עכשיו, ויתעורר מתוך כך לאהבת השם יתברך, אשר בהשגחתו חופף על כולם כל היום ומסייע לאשר יחון (ור' בס' "ליקוטי מוהר"ן" ח"א סי' קצה).

 

פלאי הבריאה

 

וכן מפלאי הבריאה יתעורר האדם לאהבת השם יתברך, בהתבוננו בעומק החכמה הטמונה בהם (כדברי הרמב"ם פ"ב מהל' יסודי התורה) וכגון יצירת הוְלד, הכנת מזון לכל חי, סדרי מזג האויר, תכונות החי, צומח, דומם ותרכובותיהם, ועוד.

 

אהבת רבו

 

רבו המלמדו תורה, יש לכבדו ולאהבו מאוד, שכן מביאו לחיי עולם הבא (ראה בבא מציעא לג.), מלבד כבוד התלמיד חכם שמחויב בו כל אחד מישראל, אף אם אינו רבו. ואמרו חז"ל (שבת כג.) שהאוהב ומכבד תלמידי חכמים – סגולה היא שכן יהיו בניו וחתניו – תלמידי חכמים.

 

אהבת הורים

 

אהבה טובה נוספת היא אהבת אביו ואמו, אשר שותפים הם ביצירתו (קידושין ל:), בגידולו ובחינוכו, וצריכים להיזהר מאוד מלהיות כפויי טובה כלפיהם, ויש לכבדם ולאהוב אותם בכל יכלתו (ראה "ספר החינוך" מצוה לג), ולראותם כמלך ומלכה (כמ"ש ב"ספר חרדים" פי"ב. וכ"ה בהקדמת ת"ז ד"ז ע"ב). 

 

ואף אם נראה לו שאינם מתנהגים כלפיו כהוגן, מכל מקום ודאי שכוונתם לטובה כטבעו של כל הורה, וממילא יש לו להתנהג כלפיהם בסובלנות ובכבוד עד כמה שרק ניתן. והמכבדם כמכבד את השם יתברך (קידושין שם). 

 

אהבת אשתו

 

חז"ל הקדושים אמרו (יבמות סב:) כי צריך אדם לאהוב את אשתו כגופו, וזוהי אמנם דרגת אהבה גדולה מאשר "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט), כי בחבירו הציווי הוא לאהוב אותו ולדאוג לצרכיו כמו שהיית רוצה שידאגו לך אחרים (כמובא בתרגום יונתן שם), והשנוא עליך אל תעשה לחברך (שבת לא:). 

 

ואילו באשתו הציווי הוא לאהוב אותה לא כמו שהיה רוצה שיאהבוהו אחרים אלא כמו שאוהב את גופו ממש, כי היא עצם מעצמיו ובשר מבשרו, וכתיב "מבשרך לא תתעלם". 

 

ודבק באשתו

 

והעיקר הגדול שעל ידו יוכל לאהוב אשתו כראוי וכרצון השם יתברך, הוא – לא לפזול לשדות זרים! כי זה הגורם הראשון לחוסר שלום בית, הנובע מחוסר אהבה כראוי, כאשר מסתכל הבעל בנשים אחרות וביחסן לבעליהן ומשוֶה אליהן את אשתו וחושב לעצמו כי אשתו לעומתן איננה מתנהגת כראוי או שלא נראית מספיק טוב בשבילו, רחמנא ליצלן מהאי דעתא. 

 

אך ורק אשתו

 

אלא יש לו לאדם להסתכל רק על אשתו, ולחשוב רק על אשתו, ולשבח רק את אשתו, ולהסתכל תמיד על הנקודות הטובות שבה, על היתרונות. וכל סטיה קלה מכך מביאה אחריה אסונות, רחמנא ליצלן.

 

הדשא של השכן

 

והנה על אבותינו במדבר נאמר "וירא את ישראל שוכן לשבטיו" (במדבר כד), ופירש רש"י, שאין פתחיהן מכוונים זה כנגד זה, שלא יציץ אחד לאוהל חבירו. ע"כ. 

 

והנה לימדונו בזה החכמים יסוד גדול והוא כי בכך מובדלים אנו מן הגוים, בצניעות שבתוכנו, הגברים נפגשים בינם לבין עצמם בבתי כנסת וסעודות מצוה, והנשים כמו כן בינן לבין עצמן, ולא בערבוביא גברים ונשים יחד ה' ירחם, כך היא הצורה הראויה לעם ישראל הקדושים, מה שלא מצוי כן בגוים, ודוקא ישראל שוכן לשבטיו ולא הגוים. 

 

וכיום, יש שלא רק שמסתכלים אחד לאוהל חבירו, אלא נכנסים ממש אחד לאוהל חבירו, ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם.

 

טיולים ומסעדות

 

והנה חדשה, עתה תצמח, גם אצל שומרי מצוות, עושים עירבוביא גברים עם נשים, בחורים עם בתולות, ויוצאים זוגות או קבוצות למסעדות ולבתי מלון, טיולים ונופשים. 

 

חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם! מי שמע כזאת מי ראה כאלה, אוי ואבוי! הרי השטן מרקד שם, ואחריתם מי ישורנה, וגם לסעודות מצוה, הרי מצוה זו באה היא בעבירה. 

 

אוי! מי יגלה עפר מעיני העיוורים בדבר זה. ויש להאריך בזה אך לקצר חפצנו (ור' בע' נישואין וע' שלום בית). שומר נפשו ירחק מהם, ומשחית נפשו הוא יעשנה.    

 

אהבת חברים

 

וכן אהבת חברים – גדולה מעלתה, שמתוך כך ידברו איש אל רעהו דברי אמת ויגלו לִבם זה לזה, ומתוך כך "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק", ובספרי החסידות נאמרו מעלות רבות על אהבה זו, וכבר אמרו חז"ל (אבות א) "קנה לך חבר". 

 

ובלבד שיהא זה חבר כשר וירא שמים, שאם לא כן – ההעדר טוב ממציאות הרע, ובזה נאמר "הרחק משכן רע" (אבות א) כי "הרבה שכנים רעים עושים" (סוטה ז. ור' "פלא יועץ" ערך חברותא).

 

אהבת בניו ובנותיו

 

אהבת בניו ובנותיו אין צריך לומר, כי טבעו של כל הורֶה לאהוב אותם. אך יש להזכיר את ההפך, שלא להיסחף ולהשתעשע עמהם יתר על המידה מרב אהבתם, עד שיבֹא לביטול תורה וקיצור בעבודת השם יתברך, וכך אמרו חז"ל (אבות ג) "שיחת הילדים מוציאה את האדם מן העולם" (ועיין ערובין כב.). 

 

ור' נחמן מברסלב אמר ("שיחות הר"ן" סי' נט) כי יותר מסוגל לבנים – על מנת שיהיו גידולי הקודש למודי ה' – הוא לבלי להתעסק עמם (יתר על המידה, וראה בצוואת הרב "יסוד ושורש העבודה" סי' מג).

     

אהבת כל ישראל

 

וכן מצוה לאהוב כל אחד מישראל, שנאמר "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט) ואמר רבי עקיבא (הביאו רש"י שם) "זה כלל גדול בתורה". וכן אמרו חז"ל (שבת לא.) מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. 

 

ואמר הבעש"ט זי"ע "מי שאוהב את האב – אוהב את בניו". שהאוהב את הקדוש ברוך הוא באמת, וחי בהכרה שבני ישראל כולם הם בניו, ממילא יאהב את כולם. 

 

חוץ ממי שהוציאו דוד המלך מהכלל, שנאמר "הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים" וכו', שכבר אינם בכלל "רעך" (וראה ביאור הלכה סי' א ד"ה ולא יתבייש).

 

אהבה בינינו

 

ולהשיג מידה זו, טוב לחשוב כי כולנו שותפים לגורלנו ולמצבנו – הגשמי והרוחני, כאיש אחד בלב אחד, שכולנו בנים להשם יתברך. 

 

וכשם שכאשר תַכֶּה יד אחת את רעותה בטעות, לא יכה האדם בחזרה את היד המכה כי בשרו היא, כן יהודי לא ירע לחברו, כי בשלו הוא פוגע (ירושלמי נדרים פ"ט ה"ד). 

 

אך בכדי להגיע להכרה זו, צריכים הרבה לב טוב ואמונה חזקה. יעזור השם יתברך וישכין בינינו אהבה ואחוה שלום ורעות.