אהבת חסד נאמר בספר מיכה (פרק ו) "מה ה' דורש ממך כי אם

גמילות חסדים

אהבת חסד

 

נאמר בספר מיכה (פרק ו) "מה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוקיך". 

 

רואים מכאן כי מיסודות עבודת השם יתברך היא גמילות חסדים, וליֵתר דיוק אהבת חסדים, שהרי לא נאמר "עשות חסד" כנאמר לגבי משפט "עשות משפט", אלא "אהבת חסד". זאת אומרת שאין די בעשיה בלבד, אלא יש לאהוב עשיה זו. 

 

דברים שאין להם שיעור

 

והנה אמרו חז"ל (פאה א) כי גמילות החסדים היא מהדברים שאין להם שיעור. ופירש רבנו עובדיה מברטנורא כי הכוונה לגמילות חסדים בגופו של אדם, כביקור חולים, ניחום אבלים וכד', שאין לה שיעור כמה צריך אדם לעשות, ויוצא ידי חובה גם כשיעשה כלשהו. 

סוגי החסדים 

 

ופירוש נוסף יש לומר בס"ד, כי אין שיעור קבוע ודרך קבועה בעניין זה של גמילות חסדים, אלא עם כל אדם צריכים לגמול חסד כפי עניינו, עם זה בגופו, לסייע לו בעסק מסוים תוך כדי מאמץ גופני מצד המסייע וכד'; עם זה לעשות גמילות חסד בממונו, צדקה, הלוואה וכד'; עם זה בחכמתו ושכלו, ללמד תורה וחכמה ועצות טובות לאחרים. 

 

וכן לזה לעזור הרבה, לזה מעט, ולזה אף להראות חיוך ופנים שמחות ומאירות וכמאמר חז"ל (כתובות קיא:) "טוב המלבין שינים לחברו יותר ממשקהו חלב", היינו שגורם לו לחייך או שהוא עצמו מחייך לו. 

 

זאת אומרת, כי לא יוכל אדם לקבוע לעצמו שיעור מסויים ולומר אני גומל חסד רק בצורה מסויימת. 

 

מפני שאלו דברים שאין להם שיעור, ואין זה תלוי בגומל החסד אלא במקבלו, שצריכים לתת בדיוק מה שצריך הזולת, ורק מה שיתן לו הרגשה טובה, הלא לדוגמא יש הרבה שהמילה הטובה תעזור להם יותר מכל דבר אחר. 

 

מי הוא בן העולם הבא

 

ומובא בגמרא (תענית כב.) מעשה בר' ברוקא, שהתגלה אליו אליהו הנביא בשוק, ולכששאלוֹ מי מהנמצאים בשוק הוא מבני העולם הבא, הורה לו באצבעו על שני אנשים, רץ ר' ברוקא אחריהם ושאלם מה טיבם, ענו לו השְׁנַים כי בדחנים הם ומשמחים אנשים עצובים.

 

ונשאלת השאלה, מדוע דוקא בעבור ששִׂמחו אחרים זכו להיות מבני העולם הבא? ופירש מהרש"א (מורנו הרב שמואל אליעזר איידלס, מגדולי מפרשי הש"ס), שבזה ששִׂמחו אחרים – שִׂמחו בעצם את השכינה הקדושה. 

 

מפני שכאשר יהודי בצער, כביכול גם השכינה בצער, ואם שמח – הרי שגם השכינה שמחה, ובעבור זה זכו להיות מבני העולם הבא. ע"כ.

 

וכעין זה כתב רש"י (שופטים ה) על הפסוק "לא באו לעזרת ה'" שמי שעוזר לישראל – עוזר כביכול לשכינה, וכן מצד אחר, אויבי ישראל הם כאויבי ה' בעצמו (רש"י שמות טו. ועיין בלקו"מ ח"א סי' צ, ובספר שיחות הר"ן סי' מג).

 

חסד ללא תמורה

 

ועוד יש לומר בס"ד, כי הרי בדרך כלל אדם העוזר לזולת – מקבל אף הוא הנאה מכך, שהרי כבוד הוא לו שעזר לחבירו, ואף יחזיק לו חבירו טובה בעבור זאת. 

 

אך אלו הבדחנים, לא די שלא קיבלו טובה על כך, אלא שעוד ביזו עצמם בכך שנראו כלצים וריקים, ודבר זה מעיד על טוהר כוונתם לעשות המצוה לשם שמים, ובלא שום פניה לרווח אישי כלשהו, ובזה גדלה מעלתם ונשתנו מכל באי אותו שוק. 

 

וזהו אמנם יסוד גדול בגמילות חסדים, שתהיה גמילות חסד של אמת, והיינו שלא על מנת לקבל שכר כלשהו, ואף לא הכרת טובה.

 

גמילות חסד הדדית

 

ומכלל מצוה זו – לגמול חסד עם כל הנצרך לכך, בדיוק כאשר היינו רוצים שיגמלו אתנו, וככתוב "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט), בדיוק כמו שהיית רוצה שיעשו עמך, עשה אתה עם חברך, וגמול עמו חסד בצורה בה היית רוצה שיגמלו אתך.

 

וכיוון ש"כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" (משלי כז) וכאשר מתנהג אדם כלפי חברו – כך יתנהג חברו כלפיו, ממילא הגומל חסד לחברו, מביא בכך לידי אהבה אחוה ושלום, שהרי חברו יחזיר לו באותה מדה (וראה ברש"י ברכות ח. ד"ה פדה, ורש"י שבת י: ד"ה צריך להודיעו).

 

שלשה סוגי גמילות חסדים

 

ומובא ב"תפארת ישראל" על המשנה (פאה שם), כי שלושה סוגי גמילות חסדים הם: בגופו, בממונו, ובחכמתו (וכנזכר לעיל). ע"כ. והנה ראשי תיבות שלהם – גמ"ח. 

 

נמצא כי צריכים לעשות גמ"ח בגמ"ח. וחכמתו – היינו שינצל את מה שחננוֹ השם יתברך – ללמד לרבים תורה ואמונה, וישיב רבים מעוון, יחזירם בתשובה ויקרבם לאבינו שבשמים.

 

והנה, סוג זה של גמילות חסדים – בחכמתו, חשוב מאוד בדורנו, שעינינו הרואות כי מתקיים בו "והשלחתי רעב בארץ… לשמוע דבר ה'" (עמוס ח). 

 

ואמרו חז"ל (ברכות סג.) כי כאשר התורה חביבה על הדור, אין לנהוג מנהג ענוה – שלא לדרוש וללמד ברבים, אלא אדרבה, אף כאשר יש כבר מי שידרוש – ילַמד גם הוא, יגדיל תורה ויאדיר. 

 

ועל זה נאמר "יש מפזר ונוסף עוד" (משלי יא), שאף כי כבר יש מפזרים דברי תורה לרבים, יש להוסיף על כך ולהרבות תורה בישראל.

 

כיצד להתחזק בגמילות חסדים

 

ולהשגת מידה זו – גמילות חסדים, צריכים לחשוב על מעלת מצוה זו, שעליה נאמר "אוכל מפירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא", ששכרו רב אף בעולם הזה וכל שכן בעולם הבא. 

 

ומגודל השכר, נוכל ללמוד כי מצוה זו עושה הרבה נחת רוח לפניו יתברך, וממילא בעשות אדם אותה יכוין לכך, לעשות נחת רוח להשם יתברך.

 

לגמול חסד בסבר פנים יפות

 

ובזמן שעושה את ה"גמ"ח בגמ"ח", צריך להראות סבר פנים יפות (ע' קידושין לא.: ורש"י), שאם לא כן – איבד את עיקר המצוה – שיהא חברו מרוצה. 

 

ועתה, הלא גרם שמצטער חברו, אחרי שלא ראה סבר פנים יפות, וחושב שהטריח את החבר, או שיחשוב שאין חברו אוהבו ולכן אף שעשה עמו חסד לא הראה לו סבר פנים יפות, וכן עוד מחשבות המצערות את מקבל החסד. 

 

לכן ישמע חכם ויוסף לקח, לקיים מצוה זו באופן מושלם, כמו בכל שאר המצוות, שישתדל לעשותן על הצד היותר טוב, כמאמר חז"ל (ברכות נ:) "בעינן מצוה מן המובחר" – שצריכים לקיים את כל המצוות באופן היותר טוב שרק אפשר (וע' שבת קלג:). 

 

להציע לפני שמבקשים

 

ומכלל זה, להקדים החסד בטרם יבקשוהו, כמאמר החכם: מיטב חסדך, ההקדמה טרם השאלה. ע"כ. כלומר, לפני שמבקשים הוא עושה ומציע עצמו, זהו מיטב החסד. 

 

ולכאורה כך סבר גם אליעזר עבד אברהם, כשביקש אשה ליצחק, שאמר כי יבחר רק במי שתציע להשקות הגמלים אף כי יבקש הוא להשקות את עצמו בלבד, וזהו כנ"ל, משום שבכך מתבטאת מידת החסד באופן היותר מושלם.

 

השם יתברך יזכנו להיות רודפי גמילות חסדים כל ימינו, ובכך לעשות נחת רוח ליוצרנו. אמן.