רובם בגזל חז"ל הקדושים אמרו כי נפשו של אדם חומדת ומתאוָה

גזל

                           רובם בגזל

 

חז"ל הקדושים אמרו כי נפשו של אדם חומדת ומתאוָה לגזל (חגיגה יא:), ואמרו (בבא בתרא קסה.) "רוב העולם בגזל", ופירש רשב"ם – שרובם חשודים על הגזל כגון במשא ומתן וכו', ע"כ. הרי שתאוה זו חזקה היא, וממילא צריכים התגברות יתירה בכדי להנצל ממנה. 

 

תאות ממון – במיוחד בדורנו

 

והנה מובא כי העולם נידון בזע"ם, זנות, עבודה זרה, ממון. ששת אלפים שנה יתקיים העולם (סנהדרין צז.). 

 

אלפיים ראשונות – זנות, והיינו דור המבול וכד' שהיו שטופים בזימה. אלפיים אמצעיות – עבודה זרה, בזמן שפוט השופטים, המלכים, הנביאים ובזמן שבית המקדש היה קיים, שהיה להם יצר הרע גדול לעבודה זרה. 

 

אלפיים אחרונות, בהן אנו נמצאים – ממון, בני אדם שטופים בתאות ממון, ומכלים על זה ימיהם בהבל ושנותיהם בבהלה. ומתקיים בהם "אוהב כסף לא ישבע כסף" (קהלת ה).

 

ומזה באה בדורותינו יותר מבקודמיהם תאוה לגזול, כי באלפיים אלו, פיתוי זה הוא מרכזי מאוד, ומעיקרי הנסיונות הוא. ובעוונותינו הרבים, רואות עינינו כי באמת מצליח הוא לתפוס ברִשתו את רוב העולם, ולעשותם להוטים אחר ממון בין בהיתר בין באיסור. 

 

הדולר העמלקי

 

ויבא עמלק וילחם עם ישראל, "עמלק" בגימטריא – "דולר" (240), היינו שתאות הממון באה להלחם עם ישראל במיוחד בדורות אלו (וע' בלקוטי מוהר"ן ח"א סי' כג). 

 

ומאידך צריכים אנו למחות את זכר עמלק, את התאוה הזו – מאיתנו, ומובא בלקוטי מוהר"ן (ח"א סי' כג) כי לשבור תאות ממון הוא על ידי צדקה. 

 

וכמובן מדובר על צדקה שקשה לאדם לתת, שבזה הוא שובר יצרו וכופה תאותו, אך בצדקה פעוטה כשלושים אגורות של "ויברך דוד", בודאי שאין מכך תקוה טובה לאדם להצליח לשבור תאות ממון.

 

גזל "קטן"

 

וישנו גזל שנראה אולי קטן ומותר בעיני אנשים, אך גם הוא גזל גמור, ולדוגמא, להתקשר בטלפון בעבודה למשפחה ולקרובים על חשבון בעל הבית שלא התיר לעשות זאת, וכן לצלם דפים בעבודה או לשלוח או לקבל פקס בעבודה לצורך אישי, וכן לקחת במכולת שקיות שלא לצורך אריזת המצרכים, ועוד הרבה דוגמאות יש לכך, ולב יודע מרת נפשו.

 

ואף כאשר בעל הבית מורה היתר בדברים כאלו, אם לא ברָצון הוא מתיר, אלא מבושה וחוסר נעימות, יש בזה סרך גזל ("ספר חסידים" סי' תתרמב), וכן כל כיוצא בזה, כל אחד יבין מדעתו שאין להשתמש בשל חברו בלא רשותו ורצונו הטוב.

 

חומרת הגזל

 

ואמרו חז"ל (בבא בתרא פח:): קשה עונשן של מִדות (ענייני משקלות בלתי מכוּונים המביאים לידי גזל) מעונשן של עריות, שעל עריות ניתן לעשות תשובה, ואילו על גזילה לא, שהרי תשובה זו תלויה רק בהשבת הגזילה, ופעמים רבות אינו יודע למי להחזיר או היכן למצאו. 

 

ואף כי במקרה זה עושה בכספי הגזילה צרכי רבים, אין זו תשובה מעולה, שהרי הבעלים האמתיים של הגזילה עדיין חסרים את אשר נגזל מהם, ורק נתנו לו חז"ל תיקון אשר עדיף מכלום (רשב"ם שם). 

 

גם גזלן גם רוצח

 

ומובא בספר הקדוש "ליקוטי מוהר"ן" (ח"א סי' סט) כי מי שגזלו ממנו, סכנה גדולה היא לאשתו ובניו – שעלולים למות (עיין שם באורך). ואם כן ידי הגזלן מלאו לא רק חמס (גזל), אלא גם דם נפשות נקיים, אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו, אוי לו ואוי לנפשו.

 

מוכרח לחזור בגלגול

 

ומובא כי הגזלן, בין בשוגג בין במזיד, צריך בעל כרחו לחזור בגלגול, לתקן את אשר עיוֵת ולהשיב את הגזלה לנגזל – או לגלגולו, או ליורשיו, ולא יגיע למנוחתו בעולם העליון עד שיתגלגל ויחזיר, וזה צער רב ועצום לנשמה, לכן צריכים מאוד מאוד להזהר בזה.

 

כיצד ניתן להשמר מגזל?

 

ולהרחקת עוון זה, צריכים להחדיר מעט בקרבנו יראת העונש, ולזכור כי "עושה עושר ולא במשפט, בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל" (ירמיה יז), או שממונו עוזב אותו בחצי ימיו, או שהוא עוזב את ממונו בחצי ימיו, היינו שמת בקיצור ימים ושנים, רחמנא ליצלן. וכן לזכור עניין הגלגול הנ"ל. 

 

וכן מה שאמרו חז"ל כי אין אדם נוגע במוכן לחבירו (יומא לח:), וכל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה (ביצה טז.), וכן מה שאמרו חז"ל (כתובות סו:) כי ממון של איסור שנתערב בשל היתר "בא זה ואיבד את זה" שגם את הממון הנמצא בידו בהיתר – יאַבד ויפסיד חס ושלום.

 

ועוד צריכים לזכור את המשנה (אבות ב) "יהי ממון חברך חביב עליך כשלך", ובודאי שלא ירצה אף אדם שיגזלוהו, וממילא יזהר מלגזול אחרים. 

 

מה הרווחת

 

ובעיקר יש לזכור את התכלית, שהרי אין אדם לוקח איתו לבית עולמו לא כסף ולא זהב וכו', ואם כן מה הרויח חוץ מהנאה חולפת שהפסידתהו שבעתיים מהרווח שבה, בין בעולם הזה ובין בעולם הבא?! 

 

השם יתברך יצילנו מכל סוג גזל, אף מהקטן ביותר, ושנזכה להבחין מה הוא גזל, שלא יטענו יצרנו הרע בזה, ולא בשום דבר. ושארית ישראל לא יעשו עוְלה.