חיים אמתיים נאמר בספר דברים (פרק ד) "ואתם הדבקים בה'

דבקות

חיים אמתיים

 

נאמר בספר דברים (פרק ד) "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם, חיים כולכם היום". כלומר, רק בכך שהאדם דבק בהשם יתברך, יהיו לו חיים אמִתיים בעולם הזה ואף כי בעולם הבא. 

 

כי העושה כמצוַת אנשים מלומדה, ואינו חושב על מטרת המצוה ועל השם יתברך שציוה לעשותה, הרי הפסיד בזה את עיקר המצוה, שהיא בעצם הדבקות בהשם יתברך. וממילא לא יתלהב לבו ולא יחילו אבריו בשעת עשיַת המצוה.

 

מצות אנשים מלומדה

 

ועל זה צווח הנביא ואמר (ישעיה כט) "ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה", כלומר שעושים המצוות רק מפני שכך למדו מאבותיהם, והיא אצלם מלומדת ורגילה, וההרגל גרם לאיבוד הכוונה. 

 

וממילא לא ידקדקו לעשותן כראוי ולא ייראו וישמחו בעשייתן, וכן לא יחשבו על תכלית המצוה, שהיא הדבקות בהשם יתברך, ועל זה חרה אף ה' בעמו כמובא בנביא שם. רחמנא ליצלן.

 

שויתי ה' לנגדי תמיד

 

והנה, אם יהא האדם דבק בהשם יתברך רק בשעת קיום המצוות, פתח פתוח מצא לו היצר הרע שלא בשעת קיום המצוות, וייטפל לאדם לפתותו לעבירה, כי אם אין מחשבה של מצוה – תכף ומיד באה מחשבת העבירה. 

 

ולפיכך, ראוי מאוד להשתדל לקיים (תהלים טז) "שויתי ה' לנגדי תמיד", בכל זמן פנוי, ובכך ינצל מן העבירה, כסיומו של פסוק "כי מימיני בל אמוט". וכן אמרו חז"ל (אבות ב) הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, דע מה למעלה ממך, עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים.

 

הדבקות מביאה ישועה

 

ובכן חוט של חסד משוך עליו, ולא רק מן העבירה יינצל, אלא גם לא תאוּנֶה אליו רעה, כמובא בשם הרמב"ם כי הדָבֵק במחשבתו בהשם יתברך, לא יסיר השם יתברך השגחתו ממנו, ולא יארע לו נזק או תקלה (וע' זוהר בהר דק"י ע"ב). ויש להסמיך לזה בס"ד הפסוק (תהלים כה): עיני תמיד אל ה' (דבקות) כי הוא יוציא מרשת רגלי (הנצלות מנזקים).

 

במרום ילמדו זכות

 

גם במרום ילמדו עליו זכות ככתוב "שויתי ה' לנגדי תמיד, כי מימיני" וכו' כלומר שהשם יתברך לימינו, והיינו שמלמד עליו זכות, כמו שאמרו חז"ל (ריש שהש"ר) על הפסוק "וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו", אלו מיימינים לזכות ואלו משמאילים לחובה. וממילא "בל אמוט", שלא תארע לו תקלה, כי תמיד מלמדים עליו זכות מלמעלה, ובאמת כמה חשוב שיאמרו עלינו רק טוב בעולם העליון… 

 

וזאת משום שהתקלות באות רק לאחר שהכריזו על כך מלמעלה, כמו שאמרו חז"ל (חולין ז:): "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה (מקבל בה מכה) – אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה". נמצא אם כן, כי כאשר מלמעלה תמיד מלמדים זכות, אזי "בל אמוט עולם ועד".

 

בכל דרכיך דעהו

 

ואשרי אדם שיקיים זאת, וגם בהיותו בדרכים, בשווקים וברחובות, או בהמתנה בתור לעניין כלשהו, וכן בכל מקום ובכל זמן שמחשבתו פנויה מעסקי העולם, שיחשוב על השם יתברך, בגדולתו אשר אין לה חקר, בהשגחתו על הכלל והפרט, ועל חסדיו יתברך עמנו. 

 

וכן בענייני תורתו הקדושה אשר נתן לנו ונטע בתוכנו, מי במקרא, מי במשנה, מי בתלמוד והלכה, איש על מחנהו ואיש על דגלו, אשרי העם שככה לו. 

 

אלא שבלכתו בדרך לא יעמיק מחשבתו בדברי תורה, שהרי אסרו זאת חז"ל משום סכנה בהולכי דרכים ונהגי רכבים, כמובא בגמרא (תענית י:) ורק יחשוב בשטחיות או יגרוס תלמודו. 

 

לזכות לדבקות

 

אך בכדי להשיג מידה זו, צריכים אנו מוח צלול מכל עכירות המחשבות בהבלי עולם הזה, וכן צריכים להתרגל לכך זמן וזמנים טובא, כי אינה מלאכה קלה כפי גודל חשיבותה. 

 

ועוד כי יצר הרע דואג להפריע האדם ממחשבות טהורות, כמו שאמרו חז"ל (ברכות סא. וברש"י) "אוי לי מיוצרי, אוי לי מיצרי", אוי לי מיוצרי אם אלך אחר יצרי, ואוי לי מיצרי כאשר איני הולך אחריו – כי מייגעני בהרהורים (וע' בספר המידות תפילה פד). 

 

לכן צריכים לזה תקיפוּת ועזוּת דקדושה, לכפות המחשבה למחשבות טובות וטהורות כנ"ל, אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה. וזהו שאומרים בתפילות הימים הנוראים "אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך", כי הדבר דורש מאמץ כביר וכנ"ל. 

 

אשרי איש שלא ישכחך

 

ושמעתי בזה פירוש נפלא בפסוק "אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עוון" (תהלים לב), אשרי אדם שכאשר לא יחשוב על השם יתברך וינתק מחשבתו ממנו יתברך לרגע, הרי זה עוון בשבילו… השם יתברך יעזרנו בזאת על דבר כבוד שמו.