התעוררות בימים הנוראים דבר ידוע הוא, כי בימים הנוראים, ישראל קדושים

התעוררות

התעוררות בימים הנוראים

 

דבר ידוע הוא, כי בימים הנוראים, ישראל קדושים מתעוררים לתשובה, ולעבוד את השם יתברך כראוי, ימי אלול, ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום הכפורים עד הושענא רבא, "אריה שאג מי לא יירא" (עמוס ג), ארי"ה ראשי תיבות: אלול, ראש השנה, יום הכיפורים, הושענה רבא. 

 

ובאמת שזהו הזמן המסוגל ביותר לכך, כי "המלך בשדה" והרוצה לבקש – יבקש, ישוב לה' וירחמהו, ובפרט בעשרת ימי תשובה, שעליהם אמרו חז"ל (ר"ה יח.) "דִרשו ה' בהמצאו" אלו עשרה ימים שבין ראש השנה  ליום הכפורים.

 

משכהו לבית המדרש

 

ברם, אמרו חז"ל (סוכה נב:) "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו", הרי שמלחמתו של היצר הרע בנוּ – היא תמידית. 

 

ואם כן חייבים גם אנו להשיב כנגדו מלחמה תמידית, להרגיז יצר טוב על יצר הרע (ברכות ה. כלומר לעשות עמו מלחמה), ולהתעורר בכל יום ממש למלחמה נגד היצר הרע (וע' "שיח שרפי קודש" ח"ו סי' רכח). 

ויכול גם נוכל לו על ידי משיכתו אל בית המדרש, כמו שאמרו חז"ל (קדושין ל:) "אם פגע בך מנוול זה (יצר הרע), משכהו לבית המדרש", וכן אמרו חז"ל (שם) כי אמר הקדוש ברוך הוא: בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין.

 

תורה צריכה חיזוק

 

ולפי זה יובן בס"ד מה שאמרו חז"ל (ברכות לב:), ארבעה דברים צריכים חיזוק ואחד מהם תורה, ופירש רש"י, צריכים חיזוק – תמיד בכל כוחו. ע"כ. ולפי האמור רצונו לומר, כי כיוון שהיצר הרע מתגבר תמיד ואינו שוקט, לכן צריכים גם אנו כנגדו חיזוק תמידי (וע' לקו"מ ח"א סי' עב). 

 

ועיקר ההתעוררות להתגבר על היצר הרע – הוא על ידי עסק התורה, אשר מאורהּ מחזירו למוטב (פתיחתא דאיכה רבתי סי' ב). ובעיקר לימוד ספרי מוסר, אשר מאוד עוזרים להתגבר על היצר הרע. 

 

כאשר מובא ב"ברכי יוסף" (או"ח סי' א אות ט) כי קבלה בידו שבכלל מה שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין" – הוא ספרי מוסר ותוכחת חז"ל ראשונים ואחרונים. ע"כ.

לנַצח את היצר הרע

 

וכבר אמרו חז"ל (ברכות ה.) כי אם על ידי התורה לא ניצח יצרו – יקרא "קריאת שמע", אם נצחו מוטב, ואם לאו – יזכיר לו יום המיתה, וכן דרכם של צדיקים, שמסתכלים ביום המיתה ומושכים ידיהם מן העבירה, ולא כן הרשעים, עושים עצמם כאינם יודעים מיום המיתה וחוטאים (ראה ברכות יח. ברש"י).

 

זכירת יום המיתה – שבירת היצר

 

ובאמת, ההתעוררות הגדולה ביותר היא במחשבת יום המיתה, ואיך שלא ישאר לאדם אלא מה שאסף ואגר לו בעולם הזה צידה לדרך, ומה שלא אגר, הפסיד לנצח נצחים. זה בעניין מצוות שלא עשה. 

 

ובעניין העבירות, כמו כן יום המיתה מעורר, כי שם אין מוותרים כלום וענוש יענש על קלה כחמורה, ולא רק על מעשה, אלא אף על דיבור או מחשבה רעים (וע' בזוהר תרומה דקמ"ט ע"ב). כי יש מחשבות רעות שמצטרפות למעשה ונענשים עליהן.

 

ועוד יתן החי אל לבו, כי פעמים רבות אין ממתינים לאדם מלהענישו עד שיגיע לעולם האמת, אלא בעודו בחיים חיותו, מענישים אותו בגופו או בממונו, באשתו או בבניו וכדומה. ה' יצילנו.

 

דע לפני מי אתה חוטא

 

זו דרגה אחת ביראת שמים וקבלת התעוררות, אך יש דרגה גבוהה ממנה והיא העיקרית – לחשוב בעצם לפני מי הוא חוטא, לפני מלך רם ונישא אשר מלא כל הארץ כבודו, וברצונו, משפיל גאים עדי ארץ, ובלתי החיוּת שנותן כל רגע באדם, מיד ימות.  

 

ובורא עולם רחמן, טוב לכל, ורחמיו על כל מעשיו, מאריך אפו, אך בסופו של דבר גובה את שלו (ב"ר פס"ז סי' ד), ובדרגה זו לא מגביית החוב פוחדים, אלא מן הגובֶה (גם בלי הגביָה) כי – איך אני מעז לחטוא לפני מלך רם ונישא וכו'. כל זאת יתן החי אל לבו, ושב ורפא לו.