כל המומתין מתוודין אמרו חז"ל (סנהדרין מג:) "כל המומתין מתוודין", כלומר

וידוי

כל המומתין מתוודין

 

אמרו חז"ל (סנהדרין מג:) "כל המומתין מתוודין", כלומר אדם שנהרג על ידי בית דין על עבירה שעבר במזיד, צריך הוא לפני כן להתוודות, שכן "כל המתוודה יש לו חלק לעולם הבא" (שם).

 

מארי דחושבנא (בעלי החשבון)

 

והנה מובא בזוהר הקדוש כי ישנם חסידים הנותנים אל לבם כאילו באותו יום ממש יסתלקו מן העולם, ומשום כך עושים כל יום תשובה שלמה לפני השם יתברך, אשרי חלקם (זוהר ויחי דר"כ ע"א). 

 

וממשיך הזוהר הקדוש לאמור, כי ראוי לכל אחד להיות מאלו האנשים, הנקראים "מארי דחושבנא" – בעלי חשבון הנפש (זוהר קורח דקע"ח ע"א).

 

ולפי הנ"ל מובן בס"ד, שהרי "כל המומתין מתוודין", ואלו החסידים הנותנים אל לבם שימותו, עושים תשובה, אשר חלק בלתי נפרד ממנה הוא הוידוי (כפי שכתב הרמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"ב) ועליהם נאמר (תהלים מד) "כי עליך הורגנו כל היום" – כל יום.

הוידוי בתפילות

 

ולכן תקנו לנו רבותינו בסדרי התפילות לומר בכל יום וידוי כמה פעמים. ברם, מרוב ההרגל, כיון דדש דש, שנעשה כנידוש בעקביו של אדם בעוונותינו הרבים, ומלבד שאומרים אותו במרוצה, ניחא אם היתה כוונה, אלא שאף הכוונה בו איננה, בעוונותינו הרבים. 

 

וכבר התמרמר צדיק על כך, הוא מרן החיד"א בספרו "מורה באצבע" (סי' ג אות פו), והזהיר לאמרו במיתון ובכוונה, שיתחרט ויתן דעתו לשוב בתשובה (ויעוין שם).

 

וידוי בכל עת

 

והנה כל זה בוידוי הקבוע בתפילות, אך כתבו הספרים (ר' ספר "יסוד ושורש העבודה" בצוואה הקדושה סי' ו, וע"ש שער ה פ"ז) כי בכל פעם שהרגיש אדם בעצמו שעבר על רצון השם יתברך, יתוַדה בפה מלא כלשונו. 

 

והוידוי המובחר – הוא הבא תכף ומיד לאחר המחשבה, דיבור, או מעשה שאינם הגונים (ע' בהרמב"ם פ"ז מהל' תשובה, ור' לקו"מ ח"א סי' רו). 

 

ולדוגמא אם חשב מחשבה רעה, יתוַדה מיד בפה מלא ויאמר: רבונו של עולם! סלח נא לי על המחשבה הרעה שחשבתי כרגע, ועזרני נא מכאן ולהבא להמנע ממחשבות כאלה, ולחשוב רק מחשבות טובות וכו', כל אחד כפי לשונו. 

ואם הוא נמצא בחברת אנשים – יתוודה במחשבה, ולאחר מכן כשהוא לבד יתוודה בפיו, כי עיקר הוידוי הוא בַּפה (רמב"ם פ"ב מהל' תשובה ה"ב).

 

וכל זה, מלבד זמן ההתבודדות בכל יום (ר' לעיל, ע' התבודדות) שגם בו מתוַדים לפני השם יתברך על כל מעללי אותו יום, ומבקשים סליחה ומחילה, ושיעזרנו השם יתברך לעתיד לגבור על יצרנו הרע.

 

תועלת הוידוי מיד לאחר החטא

 

והנה, בכך שמיד לאחר שחטא או עשה איזה דבר שאינו הגון – מתוודה בדיבור או במחשבה כנ"ל, וכן על ידי שיתוודה בזמן ההתבודדות, בכך יוכל וידויו להתקבל יותר לפני השם יתברך, כי בודאי יכוין. 

 

שהרי אין לכך נוסח קבוע השגור על פיו, ויהא מוכרח אם כן לכוין לבו לאשר מוציא בשפתיו ועל ידי כך מתקבלת תפלתו (תענית ח.). 

 

ועוד, כי בכך אין אורבים ולסטים ומקטרגים רוחניים על וידוי זה, כי אינו בנוסח קבוע, ואין לו דרך קבועה בשמים – עליה ייתכנו אויב ואורב בדרך ולסטים וחיות רעות, שיחטפו תפלתו ויטרפוה, אלא סלל דרך לעצמו מלבו של אדם ישירות אל הלב העליון כביכול (ור' לקו"מ ח"ב סי' צז).

 

וידוי מבטל גזירות רעות

 

ועוד הרויח בזה, שלא יהא עליו דין מלמעלה ולא גזירות רעות בגין מעשיו (וראה לקו"מ ח"א סי' טו, "שיח שרפי קודש" ח"ד סי' כב). 

 

כי אמרו חז"ל, "אם יש דין למטה, אין דין למעלה" (ור' תנחומא משפטים ד, זוהר פקודי דרס"ב.: ויקרא ד"כ.), כשאדם מקדים ושופט עצמו, ומתוודה על עוונו ומשנה דרכו – אזי לא ישפטוהו בשמים. 

 

ואולי זוהי גם כוונת שלמה בחכמתו באמרו "עשה זאת אפוא בני והנצל, כי באת בכף רעך, לך התרפס ורהב רעך וכו' הנצל כצבי מיד" וכו' (משלי ו), דהיינו שיש להקדים תכף ומיד את התשובה ובכך להנצל מעונש.

 

וזאת מפני שמטרת היסורים הבאים על האדם על פי רוב היא לעורר את האדם לשוב בתשובה, ואם כבר שב, מונע אותם מלבוא עליו. ואשרי המתמיד בוידוי בכל הזדמנות.