לא לדקדק בקטנות "איש היה בארץ עוץ איוב שמו, והיה האיש ההוא תם וישר

ותרנות

לא לדקדק בקטנות

 

"איש היה בארץ עוץ איוב שמו, והיה האיש ההוא תם וישר וירא אלוקים וסר מרע" (איוב א), מהו "וסר מרע" – שהיה ותרן בממונו (ב"ב טו:). ופירש רש"י, שהיה רע בעיניו לדקדק על דבר קל. ע"כ. 

 

וזהו מוסר השכל גדול לכל אדם, שלא ידקדק על דברים של מה בכך, וכגון שיש לו הפסד של כמה שקלים אם יעשה מעשה פלוני לטובת חברו, הנה בודאי שיש לו לוותר, ואל ידקדק בכך ואל יקפיד. 

 

שוטה רשע וגס רוח

 

והמקפיד בזה הרי הוא שוטה רשע וגס רוח, שוטה – מפני שמפסיד אהבת החבר השווה הרבה יותר מאותן פרוטות, רשע – כי מתגלה כאן בודאי חוסר אמונה בה' וגם זלזול בבני אדם, וגס רוח – כי ההקפדה היא תולדת הגאוה כידוע. 

 

ומפסיד בזה גם סגולה לאריכות ימים, כי אמרו בגמרא  שעל ידי הויתור מממונו, זוכה לאריכות ימים, כאשר אירע לאחד התנאים שויתר מממונו (מגילה כח.).

 

המסתכל בתכלית יותר – מוותר יותר

 

וככל שאדם מבין יותר בהבל העולם הזה, ויותר נותן אל לבו מחשבת התכלית, אזי ימאס יותר בדקדוקי הבלים, ויוותר אף על עניינים שיש לו הפסד בהם, ובלבד שלא לגרום מחלוקת ואיבה. 

 

וכן נאמר ב"ספר חסידים" (סי' שצו) "שהצדיקים שוקלים בויתרון ונותנים משלהם". ע"כ. ולאו דוקא בפרוטה ודבר קל כאיוב, אלא אף בדברים גדולים יותר, והיינו משום שהם צדיקים, שדרכם להסתכל על התכלית (ר' ברכות יח. ברש"י, וע' ב"ר פנ"ג סי' יג).

 

בהקפדה על קטנות ניכרת מדת הגאוה

 

וכל זה אמור לגבי דברים שיש לאדם הפסד בהם, אך בדברים שאין לו הפסד אלא שאינו רוצה בריוח החבר, או שרוצה להקפיד על עמדתו ולעמוד על דעתו דוקא, כדי להראות כי כאיש גבורתו עמו, והוא צודק ואין איש אשר מחשבתו צודקת משלו. 

 

דבר זה מראה גם כן על הנ"ל, ובמיוחד על מידת הגאוה, והרצון בכבוד – המראה על חוסר דעת, כמובא בלקוטי מוהר"ן (ח"א סי' רב), שהחסר דעת יותר – חפץ בכבוד יותר. 

 

ואשר על כן שאול המלך, שהיה עניו כאשר תואר – "נחבא אל הכלים" (שמואל א י), לא הקפיד על המבזים כבודו, שנאמר "ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה ויבזוהו ולא הביאו לו מנחה ויהי כמחריש" (שם בסוף הפרק).

להתעורר מחלומות של כבוד

 

וראוי לו מיד להסיר מעליו עקשות פה ולזות שפתיים, ויתן בלבו יראת שמים, כי הבל ימי איש על הארץ, מה יתן לך ומה יוסיף כבוד מבני אדם, ישוב אל ה' וירחמהו, ואל אלקינו כי ירבה לסלוח.

 

יצר הרע מפתה את האדם שלא לוותר

 

והנה כשניגשים למעשה, הדבר קשה מאוד, כי יצר הרע מפתה לאמור, למה שאוותר אני, שהוא יוותר, וכי הוא צודק ממני, וכי חשוב ממני, וכי חכם ממני, אראה לו שההפך הוא הנכון, כל זה וכיוצא בזה הבל הבלים ומעשה תעתועים של היצר הרע המכניס יישות וגאוה בלב האדם. 

 

ועל כך יאות להמליץ מקרא שכתוב (בראשית לב) "ויוותר יעקב לבדו", כאשר בר ישראל רוצה לוותר על דבר כל דהו בכדי למנוע ויכוחים ומריבות, מיד "ויאבק איש עמו", הוא היצר הרע שנאבק על כך, בטענות שוא ומדוחים שלא יוותר. על כן יהא כל איש נאזר בגבורה למלחמה ביצר הרע, על ידי מחשבות זכות וטהורות.

 

ותרנות בדברי תורה

 

והדבר מצוי לא רק בענייני העולם, אלא אף בדברי תורה ובלומדי תורה, והזהירו חז"ל רבות על כך, על תלמידי חכמים המנגחים זה את זה ואינם נוחים זה לזה, ומקנטרים זה את זה ורוצה כל אחד בנצחונו הוא (ע' פסחים נ: בתוס', תענית ז. ברכות יז. סוטה מט.) וכל הגדול מחבירו, יצרו גדול הימנו (סוכה נב.). 

 

ואוי להם לאותם שעומדים על דעתם גם בדברים בהם האמת ברורה הפך דעתם, והם יודעים זאת, ואינם מוכנים להודות על האמת, אוי לנפשם, שעושים דברי תורה קרדום לחפור בה בשביל הכבוד המדומה שלהם. 

 

ובאמת שבעניין זה ראוי היה להאריך הרבה, כי בעוונותינו הרבים פשׂתה המספחת ורבתה המכשלה בקרב רבים מבני התורה, אך חפצים אנו בקיצור. ודי בזה לחכימא (ועיין בספר "פלא יועץ", ערך הודאה).

 

כיצד ניתן לוותר

 

משום כך צריכים התגברות גדולה על היצר הרע, לשקול בכל עניין הראוי לויתור, האם יצא משהו מכך שלא אוותר, או שמא רק כבוד מדומה אקבל שאיני חפץ בו כלל ועיקר, שאם כן הרי ראוי לוותר. 

 

וכאשר יראה לוותר, לא יכנס בטוען ונטען עם יצרו, אלא יוותר תכף ומיד. ואף שיתבזה לפעמים על ידי כך, לַעולם הבא יהיה הוא בראש, כמובא ב"ספר חסידים" (סי' תקנא) כי הנדחה מפני חבירו בעולם הזה – יהא לעולם הבא מעליו, ולכן לעולם ידָחה אדם מפני חברו ולא חברו מפניו. ע"כ (וע"ש סי' קסג).

 

השם יתברך יעזרנו להיות מן הוותרנים, ומן הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, שעליהם הכתוב אומר "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" (ע' יומא כג.), שלעתיד תתגלה תפארתם ביתר שאת.