הכל משמים נאמר בגמרא (מו"ק יח:) כי מוכח הדבר מן התורה מן

זיווג

הכל משמים

 

נאמר בגמרא (מו"ק יח:) כי מוכח הדבר מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים אשר רק מה' – אשה לאיש. זאת אומרת כי כל עניין השידוך הוא השגחה פרטית נפלאה, עצם מציאת השידוך ואיכות ההתאמה בין השניים, מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו. 

 

שני הפכים

 

כי להתאים שני הפכים כאיש ואשה, חסד וגבורה, היא מלאכה הדורשת חכמה עמוקה בהבנת עמקי נפש האדם, ורק בוחן לבות וכליות יוכל עשות כן, ואף מפליא לעשות כן בהתאמה מדויקת, מה שלא יוכל בן אנוש לעשות זאת (וראה בב"ר פס"ח סי' ד). 

 

אין התאמה

 

וזה שיש הסוברים כי "אין התאמה" בין בני הזוג כאשר מונח זה מורגל היום בפי הרבה בוערים בעם, הנה בני הזוג בעצמם גרמו לכך, מפני שהאלוקים עשה את האדם ישר, וקבע לו אשה מתאימה עוד בטרם נוצר (סוטה ב.), ואילו הוא הרע מעשיו וקיפח איכות זיווגו. 

 

עושה שלום במרומיו עושה גם שלום בית 

 

ושמועה שמענו משום המהר"ל מפראג זצ"ל, כי זהו מה שנאמר במדרש כי הקדוש ברוך הוא מאז בריאת העולם יושב ומזווג זיווגים (ב"ר שם). 

 

ואמר המהר"ל כי לא רק לפני השידוך נעשה הזיווג, אלא גם ובעיקר לאחריו, במהלך חיי הנישואין, שמקשר ומפשר בין השניים, מה שבלעדי עזרתו יתברך לא יוכל להתקיים דבר זה בשום אופן, והיה מקומם כמהפכת סדום ועמורה. רחמנא ליצלן. 

 

וכן נאמר בפתגמי הראשונים משום רבינו בחיי: "אי אפשר לנישואין שיצליחו בלתי סיוע א-להי"… 

 

השתדלות בשידוכין

 

וידוע בשם הגר"א (וכן משמע בספר חסידים סי' שפה) כי אין צריך לעשות השתדלות בשידוכין כי הכל מאת השם יתברך, והשידוך הבלתי צפוי לחלוטין, יתכן שיתקיים, ולכן נאמר (תהלים קכז) "אם ה' לא יבנה בית (שידוך להקמת בית) – שוא עמלו בוניו בו" (כל השדכנים והמשתדלים). 

 

ויש להוסיף בס"ד רמז נוסף לכך מהפסוק (תהילים קכא) "עזרי מעם ה', עושה שמים וארץ" – "עזרי" – עזר כנגדו, היא האשה, זה רק – "מעם ה' עושה שמים וארץ".

 

הכל מוכן כבר מזמן…

 

והטעם לכך יש לומר בס"ד על פי מה שאמרו חז"ל כי ארבעים יום קודם יצירת הוְלד יוצאת בת קול, מכרזת ואומרת, בת פלוני לפלוני (סוטה ב.). כלומר שהכל קבוע מראש, והשם יתברך כבר יסובב הסיבות כי שידוך זה שהוכרז – יתקיים בבוא העת. 

 

ואף כי נאמר אשר אין מזוְגין לאדם אשה אלא לפי מעשיו, תירצה שם הגמרא כי זה נאמר באשתו השניה, אך הראשונה לפי המזל. 

 

וב"זוהר הקדוש" (לך לך דצ"א ע"ב) תירץ כי על ידי מעשיו הטובים, יזכה באותה שנגזר שתהא אשתו. ולפי דבריו יוצא, כי מי שאין מעשיו הגונים, לא די שלא יקבל את בת מזלו, אלא יקבל בעלת מעשים בלתי הגונים כמותו.

 

התאמה לאחר החתונה

 

והנה ניתן בס"ד לומר דבר חדש, שהוא בעצם פירוש חדש לתירוץ הגמרא הנ"ל, והוא כי פעמיים דואג הקדוש ברוך הוא לזיווגו של אדם, פעם לפני שנשא אשה, ופעם לאחר נישואיו, שדואג השם יתברך להשלימו עם אשתו, וכנ"ל משום המהר"ל ורבינו בחיי. 

 

ובכן, הזיווג הראשון – לפני הנישואין, הוא לפי המזל, מי שהוכרז עליה מראש כנ"ל, והשני – לאחר הנישואין ובאותה אשה, והפעם – לפי מעשיו, כפי שיתנהג הוא כן יתאימו משמים את זיווגו אליו, אם צדיק – תהא צדקת, ואם רשע – תהא מרשעת. 

 

זיווג ראשון ושני

 

וזהו אם כן תירוץ הגמרא "כאן בזיווג ראשון כאן בזיווג שני", אותה אשה היא, אלא שפעמיים יוצר השם יתברך התאמה ביניהם, פעם לפי המזל ופעם לפי המעשים וכנ"ל. 

 

(ומה שאמרו חז"ל בב"ר פי"ז סי' ז "הכל מן האשה" – שהיא משפיעה על האיש, זהו באיש שאינו פועל להשפיע, שמסתמא תימשך דעתו אחר אשתו כמ"ש בפרקי דר' אליעזר פמ"א).

 

מעט השתדלות

 

ועל כל פנים – הכל משמים, ויש לבטוח בהשם יתברך שיתן לו בעתו את ה"עזר כנגדו". 

 

ומכל מקום, כבר הסביר הגרש"ז אוירבך זצ"ל (הו"ד בקובץ "מבקשי תורה" ח"א שדוכין ונשואין עמ' ט, מט) כי כוונת הגר"א היא, שאמנם יש להשתדל בזה, אך לא כל כך כהשתדלות האדם בשאר חפציו, כי סוף כל סוף – משמים קבוע הדבר מראש, והבוטח בה' חסד יסובבנו.

 

גיל חיפוש האבדה

 

והנה זמן חיפוש בת הזוג, המקדים וזריז במצוות – הרי זה משובח, והיינו מתחילת זמן חיובו שהוא מגיל שמונה עשרה (י"ח שלמות כמ"ש ה"בית יוסף" אה"ע סי' א וכהבנת הב"ח ומ"ש בש"ע למצוה מן המובחר מגיל י"ג כבר כ' מרן החיד"א ב"ברכי יוסף" שם אות ז דבדורותינו לא נאמר הדבר). 

 

ובספרים רבים הזהירו מאוד על כך, ושבפרט בדורנו – יש להקדים הפרק, משום שאנו כבר בגדר (ברכות לב.) "מה יעשה הבן ולא יחטא" חס ושלום, מרוב הפריצות ברחובות קריה, בעוונותינו הרבים. 

 

וכשנשוי – מצילתו מן החטא (כמובא ביבמות סג.:), ובלא אשה אין לו חומה ומגן לשמרו (שם סב:). אשרי נשוי – פשע כסוי.

 

שרוי בלא אשה – שרוי בלא תורה

 

ואם משום תורה – שלא למד מספיק, ורוצה משום כך לאחֵר הנישואין – אין זו טענה. כי הנה, ברוך ה', יש בזמננו "כוללים", המאפשרים את המשך הלימוד – אף לאחר הנישואין, אף על פי שנדחק מעט, כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר (אבות ד), כאשר מקיים ולא רק לומד. 

 

איכות הלימוד עדיפה על כמות

 

ואף כי מְמַעט בכך בכמות הלימוד, הנה איכות הלימוד עדיפה, והיא קיימת רק לאחר הנישואין, כדמוכח ביומא (עב:) שאמרו כי הלומד תורה בטהרה הוא הנושא אשה ואחר כך לומד תורה, כי לפני שנשא אשה – על פי רֹב אין תורתו בטהרה (ור' כתובות ד. וברש"י ד"ה אלא). 

 

והרי ידוע כי סוף סוף לאחר הנישואין רחיים בצווארו, ולא יוכל לעסוק בתורה כראוי (קדושין כט:), כלומר שהנשוי ממעט בוודאי מן הכמות, והיאך אם כן הורו חז"ל לשאת אשה ורק אז לעסוק בתורה. 

 

אלא ודאי שהאיכות עדיפה – דהיינו בטהרה (וע' "ספר חסידים" סי' יז, ו"אליה רבא" סי' א אות ה). ולא לחינם אמרו חז"ל (יבמות סב:) כי השרוי בלא אשה – שרוי בלא תורה.

 

[ואף כי בקדושין שם נחלקו אם להקדים ולישא אשה ואחר כך ללמוד או להפך, הנה המניעה להקדים הנשואין היא משום פרנסה כמו שכתבו רש"י ותוס' שם על תירוץ "הא לן והא להו", וממילא, כאשר מתאפשר המשך הלימוד בפרנסה כלשהי, לכל הדעות יש להקדים. וע"ש]. 

 

גדולי ישראל בעד הקדמת הפרק

 

ואף שידענו גם ידענו כי יש חולקים בדבר זה, וסוברים לאחֵר את הפרק עד גיל כ"א כ"ב, כדי שילמד יותר, הנה דעת רבים מגדולי הדור להקדים לשנת י"ח. 

 

ומהם מרן ה"חזון איש" שאמר כי מן המשנה והגמרא להקדים, ורק יחידים יכולים לאחֵר עקב לימודם (כמובא בקובץ אגרות חזו"א ח"ב סי' קלה), וכן מובא בכ"מ בשם הגרי"י קנייבסקי, הסטייפלר זצ"ל, שהורה להקדים הפרק. ודברים כדרבונות כתב על כך הגאון ריא"ז מרגליות (בקונטרס דעת הקדושה סי' ב).

 

וכן דעת הגר"ע יוסף שליט"א (כמובא בספר "שעורי מרן הראשל"צ" ח"ג פרשת תולדות וכ"ה בספר "שובע שמחות" ח"א פ"א) ועוד הרבה גדולים, לא עת האסף. 

 

ובפרט גדולי החסידות, אדמורי"ם צדיקים וקדושים, ודאי שסוברים כן, ומעשים בכל יום בכלל החסידויות שמקדימים הפרק. 

 

שלא יתחייב מיתה לשמים

 

וכן כתב החסיד הקדוש ר' אברהם הלוי, מחסידי צפת בדורו של האר"י הקדוש, אשר נהגו אצלם לחתן הבנים והבנות מוקדם ולא כאותם המאחרים "עד שיעשה הבן כמה עבירות ויתחייב כמה מיתות"… (הנהגות שהובאו במבוא ל"ראשית חכמה" הנד"מ). ע"ש.

"שמונה עשרה" ארוכה

 

ומעשה שהיה בבחור שעבר את גיל עשרים ועדיין לא נשא אשה, ופגשו האדמו"ר מגור (בעל ספר "בית ישראל"), ושאלוֹ מדוע לא קיים בעצמו "בן שמונה עשרה לחופה", ענה הלה בדרך צחות "אני מתפלל שמונה עשרה ארוכה"… 

 

ענה האדמו"ר זצ"ל ואמר לאותו בחור: "כשמתפללים שמונה עשרה ארוכה מאחרים את הקדושה"… (הובא בס' "התורה והמצוה" ח"א עמ' ח). 

 

הזיווג כאבידה – בא בהיסח הדעת

 

וכל זה מצד השתדלות האדם, שעליו להתחיל לחפש אבידתו (ר' קדושין ב:) מיד בגיל י"ח (ועוד לפני כן, כדי שישא אשה כבר בגיל י"ח) ונכון יותר לומר שיתחילו אז הוריו ומכַּרָיו לחפש שידוך עבורו (ר' קדושין כט.). 

 

אך אם לא עלתה בידו, ידע כי משמים מזמינים לכל אדם את זיווגו בזמן מסוים השייך אליו במחושב ומתוכנן מראש על ידי השם יתברך, ואת הכל עשה יפה בעתו.

 

יש שמזמינים לו בהיותו בגיל צעיר, ויש שמזמינים לו בגיל מבוגר יותר, וכשמגיעה אותה עת, מיד באה הישועה כהרף עין, כדכתיב "ויריצוהו מן הבור", ומקבל זיווגו תכף ומיד בהיסח הדעת. 

 

ועל פי רוב אף לא חשב שיגיע זיווגו מכיווּן זה, ובזמן זה, כי האשה – כאבידה שנמצאה, שהיא מהדברים הבאים לאדם בהיסח הדעת (סנהדרין צז.).

 

מאחֵר לצדיק ומקדים לרשע

 

וזמן מציאת הזיווג אינו תלוי בגודל זכותו וצדקתו של האדם, שכן לפעמים מאחרים אף לצדיק את זמן מציאת זיווגו. 

 

וכמו שאמרו חז"ל (ב"ר פס"ח סי' ה) על יעקב אבינו ע"ה שנשא אשה בגיל שמונים וארבע, ועשיו הרשע לעומתו נשא בגיל ארבעים, שהסיבה היא משום "שהקדוש ברוך הוא משהה לצדיקים ומקדים לרשעים". 

 

ופירש הרב "יפה תואר" שם, כי דבר זה נעשָה לטובת הצדיקים, שיוכלו לעסוק בתורה בעת אשר אין עליהם עול אשה ובנים. 

 

[שכן הקדוש ברוך הוא אוהב את תורתם ועבודתם הקדושה, ולא כן את של הרשעים, ולכן לא נותן להם כל כך הזדמנות לתורה ועבודת השם, ומקדים נישואיהם, שלא יוסיפו רִשעה על רשעתם כאשר עלול לכך יותר מי שאינו נשוי כמובן].

 

ומה שכתוב "בן י"ח לחופה" (אבות ה) – זה מחובת האדם, כי לא יֵדע את עתו (- למות, וצריך להזדרז בקיום המצוה, ועיין ב"ספר חסידים" סי' שפו). עכ"ל. 

 

הכל  לטובה

 

הרי שלפעמים אף עדיף שיתאחר זמן מציאת הזיווג. ויתכנו עוד טעמים רבים לכך, והכל מפלאי תמים דעים, "א-ל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא". 

 

ועניין הזיווג הוא מכבשי דרחמנא (ברכות י.) דהיינו מהסודות היותר נסתרים וכבושים אצל הקדוש ברוך הוא, והכל רק לטובה גמורה כאשר יודע השם יתברך טוב יותר מאיתנו.

 

כיצד להתפלל על כך

 

ותפילת האדם בעניין מציאת זיווגו צריכה אם כן להיות באופן כזה, שכאשר תבוא עתו לשאת אשה, תהא זו בת תלמיד חכם וירא שמים, צדקנית, נאה וחסודה שאחֵיה ומשפחתה – אנשי מידות טובות ומעשיהם כשרים וכו'. 

 

ויתפלל לזכות לכך במהרה, בכדי שלא להכשל אף לא בהרהור רע, אך לא יעצב אל לבו אם לא יהא זה במהרה, כי שמא לטובתו מתאחר הענין, אם מהסיבה הנ"ל, אם מסיבות אחרות הכמוסות עם השם יתברך, בכבשונו של עולם. 

 

וידוע בשם מוהר"ן מברסלב זצ"ל, כי באופן כללי – אין להתפלל על שום דבר יותר מדאי (ראה בלקו"מ ח"א סי' כ אות ה, ספר המידות, תפלה טו). 

 

והסביר דבריו בקונטרס "נועם שיח" (ח"א עמ' פז פח) שהכוונה היא על מי שמתפלל לקבל מבוקשו תכף ומיד, ולא זו הדרך, אלא יתפלל, ובעל הרחמים יעשה כטוב בעיניו. 

 

מלאך ה' דוחה

 

ויש לרמוז בזה בס"ד מקרא שכתוב "מלאך ה' דוחה" (תהלים לה) ראשי תיבות "מיד", כאשר אדם רוצה את מבוקשו מיד, ודוחק את השעה, אזי שעה דוחקתו ומלאך ה' דוחה את בקשתו.   

 

ועוד יתפלל להנצל מהרהורים רעים, ושיוכל להתמיד בעסק התורה הקדושה בדעת צלולה, ושיהא שרוי בשמחה, ובכן יצו ה' איתו את הברכה.

 

התפילה – עיקר ההשתדלות

 

ומכל מקום, השתדלות יעשה, אלא שיתן בדעתו כי בעניין זה עיקר ההשתדלות היא התפילה על אשה כשרה וכו' כנ"ל.

 

ובאמת, שכפי הצטרכות עניין זה, היה מקום להאריך בו, אך כבר האריכו בזה הרבה ספרים, יגעת ומצאת, ועשה חיל באפרתה… (ראה שמות רבה א, יז).