ובחרת בחיים נאמר בספר דברים (פרק ל) "החיים והמוות נתתי לפניך,

חיים

ובחרת בחיים

 

נאמר בספר דברים (פרק ל) "החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים". ונשאלת השאלה, מדוע הוצרכה התורה להמליץ לנו לבחור בחיים, הרי ברור שלא נבחר במוות!

 

החיים הרוחניים

 

אלא שבפסוק זה מדובר בחיים רוחניים, חיים בהם שומר האדם תורה ומצוות, אלו הם חיים אמיתיים! שהרי אמרו חז"ל (ברכות יח.:) כי הרשעים אף בחייהם קרויים מתים, נמצא כי חיים ללא שמירת תורה ומצוות אינם נקראים חיים. 

 

ולפיכך הוצרכה התורה להמליץ על החיים, כי אכן יש שבוחרים לצערנו במוות הרוחני.

 

מהו יתרון חיי העולם הזה

 

ובעבור המאמין, הדברים הגיוניים מאוד, כי מה בצע בחיים בעולם הזה, אם לאחר מכן האדם נפטר לבית עולמו, ולא נותר בידו כלום, טוב לו אם כן כי ילך לנוח בטרם תבֹאנה עליו צרות וקשיים, כאשר מעותד לכל אדם עלי אדמות, ככתוב "אדם לעמל יולד" (איוב ה). 

 

והרי אף אחת מהנאותיו בעולם הזה – לא יזכור שם, אלא ודאי שהחיים בעולם הזה צריכים להיות בעלי תוכן כזה שישאר גם לאחר המיתה.

 

וכמובן זהו תוכן רוחני, דהיינו לימוד התורה וקיום המצוות ומעשים טובים וכו', כמו שנאמר (משלי ג) "עץ חיים היא למחזיקים בה", שהתורה המדריכה למצוות ומעשים טובים – היא כחיים לכל ההולך בדרכיה ונתיבותיה, והפורש ממנה כפורש מן החיים.

 

ישוב הדעת בעניין התכלית

 

כי אדם אשר לא אוחז בעץ חיים זה, והלך חשכים ואין נוגה לו, אם יתיישב מעט בדעתו, לחשוב על מטרת בואו לעולם, ואיך שלא נשאר זֵכר מכל הדורות אשר לפנינו, הוא בעצמו יבין אשר מטרת העולם הזה היא רק לאסוף בו ידיעות בתורה, תיקון מידות וקיום מצוות ומעשים טובים, ושב לה' ורפא לו.

 

דרכיה דרכי נועם

 

ומעתה, יקבל על עצמו יותר לימוד תורה, יותר קיום מצוות ומעשים טובים, ואז יראה שחייו – עוד בעולם הזה – משתנים לטובה, כי התורה מעדנת את הנפש (ר' אבות ו, ביצה כה:) ועל ידי שיקיים את אשר לומד, מעשיו ישתנו לגמרי. 

וכן אמרו חז"ל "לא נתנו המצוות אלא כדי לצרף בהן את הבריות", כלומר לנקותם ולזקקם (ב"ר פמ"ד סי' א). כי כך היא דרכה של תורה – "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" (משלי ג).

 

מן הקצה אל הקצה

 

ומכאן ואילך יהא אותו אדם – טוב לשמים וטוב לבריות, אהוב למעלה ונחמד למטה, כי מעשיו יהיו מונהגים על פי התורה, והיינו רק מעשים טובים, גמילות חסדים ועזרה לזולת. וכאשר עינינו הרואות ברבים מבעלי התשובה בזמננו, איך שהשתנו מן הקצה אל הקצה על ידי הבנת התכלית הנ"ל, אשריהם ישראל. 

 

במה דברים אמורים, בעולם הזה, אך לעולם הבא – עין לא ראתה גודל הטובה והשכר שיהא לו אז, אין לתאר ואין לשער, מפני שעתה, בהבינו את התכלית ופעולתו על פיה, דהיינו שמירת תורה ומצוות, אם כן כל חייו לשם שמים (ר' רמב"ם הל' דעות סוף פ"ג).

 

ניצול הזמן כראוי

 

ובאמת אם נתבונן בזמננו הקצר עלי אדמות, וביכלתנו לנצל אותו, ניווכח לראות כי באמת איננו מנצלים אותו כראוי, מפני שהניצול הוא רק בכך שעסוקים אנו בעניינים רוחניים כנ"ל, וכשנבוא לחשבון הניצול – עלולים אנו להתאכזב. 

 

שהרי שלוש התפילות ביום – אורכות כשעתיים, לימוד התורה עם שאר הברכות – גם כן כשעתיים, בסך הכל ארבע שעות ביממה מתוך עשרים וארבע, שישית בדיוק! אוי לה לאותה בושה! כי נמצא אם כן שהזקן בן השמונים – ניצל רק כשלוש עשרה שנה מחייו, אוי ואבוי! 

 

רווח מלא

 

והנה קיימת עצה נפלאה, המסייעת בניצול הזמן באופן מירבי, והיא – לעשות הכל לשם שמים בלבד! זאת אומרת: לאכול, לישון, לעבוד, לדבר, להתעמל – הכל לשם שמים, בכדי שנהיה חיים ובריאים לעבודתו יתברך אנו ובני משפחותינו. 

 

מי שזוהי מחשבתו כאשר עוסק הוא בענייני החול, נמצא כי עובד הוא את השם יתברך תמיד (כדברי הרמב"ם הנ"ל), ונמצא אם כן כי מנצל הוא עשרים וארבע שעות מתוך עשרים וארבע, רווח מלא! אשריו בעולם הזה וטוב לו בעולם הבא.