אשריכם ישראל נאמר בגמרא (יומא פה:) "אשריכם ישראל לפני מי אתם

טהרה

אשריכם ישראל

 

נאמר בגמרא (יומא פה:) "אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרין ומי מטהר אתכם – אביכם שבשמים". ולכאורה יש לשאול מה פשר הכפילות – "לפני מי אתם מיטהרין ומי מטהר אתכם", וכבר עמדו בזה המפרשים. 

 

ויש לפרש בס"ד, כי ידוע שבכדי לקבל התעוררות מלמעלה, מיושב שמים (אתערותא דלעילא), צריכים קודם התעוררות מלמטה, מאיתנו (אתערותא דלתתא), ולכן קודם צריכים "אתם מיטהרין", ורק אחר כך "מטהר אתכם אביכם שבשמים". 

 

ועל עניין זה באה הכפילות לרמוז, על עניין הטהרה מלמטה ועניין הטהרה מלמעלה, ושזה קודם לזה כנ"ל.

 

המתקדש מעט – מקדשין אותו הרבה

 

וכן מובא בגמרא (שם לט.) "אדם מקדש עצמו מעט, מקדשין אותו הרבה, מלמטה (בעולם הזה), מקדשין אותו מלמעלה (שמוסיפין קדושה על קדושתו מלמעלה)". 

 

הרי שקודם צריך האדם לִרְצות הוא עצמו להיות טהור, וכמובן לפעול למען זאת, וכשרואים מלמעלה שהוא משתדל בעניין זה – מסייעים בידו, וכן אמרו חז"ל (שבת קד.): "הבא ליטהר, מסייעין בידו".

 

השם יתברך רוצה את הלב

 

כי באמת, עבודת השם יתברך – עיקרהּ בלב, כמו שנאמר "תנה בני לבך לי" (משלי כג), ואמרו חז"ל (סנהדרין קו: ועב"ר פמ"א סי' ח) "רחמנא לבא בעי". 

 

ואף כי בוַדאי הכרח הוא לקיים בפועל את כל המצוות, ומצד לצאת ידי חובת המצוה – המעשה הוא העיקר (וע' שו"ת "רב פעלים" ח"א או"ח סי' א), מכל מקום מצד עניין המצוה ותכליתהּ – בודאי שהעיקר הוא הלב, דהיינו כוונת עושה המצוה, כי הקדוש ברוך הוא רוצה את הלב וכנ"ל (וע' מסילת ישרים פרק טז). 

 

והעיקר הוא שלא לכוין לשום פניה עצמית כלשהי, אלא לשם שמים בלבד. וכן אמרו חז"ל (נדרים סב.) "עשה דברים לשם פעלם ודבר בהם לשמם", ופירש רש"י, שתהא כל כוונתך לשמים.

 

עיקר הנסיון הוא להיכן יטה את לבו

 

ומשום כך, כאשר בא אדם להטהר על ידי הכנת לבו, בודאי שיעזרוהו על כך משמים, כי מצד המעשה, ברור שתמיד עוזרים משמים לאדם, כמו שאמרו חז"ל (קדושין ל:) "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואם אין הקדוש ברוך הוא עוזרו, אין יכול לו". 

אך זה כאשר הלב רוצה באמת בעבודת השם יתברך, כי אם לא כן הרי נכשל בעיקר הנסיון, ולא יסייעוהו משמים, וכן מוכח ממקרא שכתוב: גם אנכי ידעתי כי בתום לבבך עשית זאת, ואחשוך גם אנכי אותך מחטוא לי (בראשית כ), משמע שבלא תום לב היה חוטא. 

 

וכן נאמר שומר פתאים ה', ונאמר לא ימנע טוב להולכים בתמים, וכולם עניינם הוא נקיות המחשבה, ואי הרצון בחטא ועוון, מה שמביא לידי שמירה משמים.

 

ואף כי יש בחירה גם במעשה, מכל מקום סיוע במעשה ודאי יקבל כאשר לבו לשמים, ועיקר מה שקיבל האדם בחירה הוא לאן יטה את מחשבותיו ולבו, אם לטוב ואם להפך חלילה (ר' שיחות הר"ן סי' נא) כי על זה – הוא לבדו אחראי. 

 

ולכן הוצרך הכתוב להזהיר במיוחד על זה "תנה בני לבך לי", וממילא יבואו המעשים הטובים לאחר מכן, ולכן צריכים לב טהור לעבודת השם יתברך.

 

כיצד להשיג את טהרת הלב

 

ולהגיע לטהרת הלב – ישתדל לחשוב רק מחשבות טובות, לדון כל אחד לכף זכות, לחשוב באהבת הקדוש ברוך הוא אותנו ואהבתנו אליו, כמה שראוי להשתדל בעבודתו יתברך, ועוד כהנה וכהנה, כאשר יודע כל אחד בנפשו כיצד מתפנות מלבו מחשבות זרות ומתמלא לבו בטהרה. 

 

כמו כן יש להתפלל על כך לפני השם יתברך, כמעשה דוד המלך עליו השלום שאמר: "לב טהור ברא לי אלקים" (תהלים נא). 

 

החיצוני ישפיע על הפנימי

 

והנה בעניין טהרת הלב, צריכים גם למניע חיצוני המסייע לכך, הלא הוא טהרת הגוף, כלומר נקיונו, וכגון מה שמובא ב"ספר המידות" (אמונה כז): "מי שמנקה ידיו בכל עת (כשיש צורך בכך) – מזכה את לבו (לשון זך ונקי)". 

 

וכן מובא ב"ספר הישר" (פרק יג) "נקיות הגוף – יחדש נקיות הלב, וטינוף הגוף יטנף כמו כן הלב" (וע' ב"ספר החינוך" מצוה תקסו). 

 

הרי שצריכים להשמר בנקיות הגוף, והוא הדין לנקיות הבגדים, ונקיות המקום בו נמצא האדם, על מנת שתהיינה מחשבותיו טהורות (וע' "צפורן שמיר" סי' ז אות קיא, קיב ודו"ק). והשם יתברך יטהר לבנו לעבדו באמת.