שלושה משיבי דעת נאמר בגמרא (ברכות נז:) "שלושה משיבין דעתו של

טיול

שלושה משיבי דעת

 

נאמר בגמרא (ברכות נז:) "שלושה משיבין דעתו של אדם, אלו הן: קול מראה וריח". קול – הכוונה לקול זמרה שמח, ריח – ריח טוב ונעים, מראה – כגון נוף מרהיב עין. 

 

כל אלו מביאים את האדם למצב רוח טוב יותר, משיבין דעתו, קודם היתה לו חלישות הדעת עצבות ודכדוך הנפש, ועכשיו שבה דעתו אליו ויחד עמה המצב רוח והשמחה.

 

לכן כל אשר נעצב אל לבו, לב נשבר ונדכה, יראה לשמח עצמו ולהשיב דעתו על ידי כף אחת מלאה של מר"ק: מראה, ריח, קול, יאכל מרק ויהיה חזק בדעתו לבל יפול מצב רוחו.

 

טיול מביא שמחה

 

והנה לפעמים רק טיול יעזור לאדם להשיב דעתו אליו ולשמחו, ובמקרה זה, הנה מה טוב שבאמת ישתדל לצאת לטיול, וכן עשה ר' אלעזר ב"ר שמעון (תענית כ.) שיצא לטייל, ופירש רש"י על מנת לשמוח. ואכן "שמח שמחה גדולה" כמובא שם. 

 

וכן מובא ב"ספר חסידים" (סי' תתקמט) שעל מנת להסיר תוגה מלבו – יטייל. ואף כי על ידי כך מתבטל במדת מה מתלמודו, מכל מקום עדיף לדאוג לבריאות הגוף והנפש, למען יתגבר בתלמודו לאחר מכן ביתר שאת ולא יכרע וירבץ תחת משאו חלילה (וע' ב"ספר חסידים" סי' תתרו). 

 

ועל כגון זה כבר אמרו חז"ל הקדושים (מנחות צט:) "פעמים שביטולה של תורה זהו יסודה". ולכן מצינו בהרבה מגדולי ישראל שהיו לעיתים יוצאים לטייל ולנפוש במקומות הבראה וכיו"ב.

 

טיול לשם שמים

 

ואכן כך נהוג בימות הקיץ, לאחר ימי בין המצרים ותשעה באב, שיוצאים המוני בית ישראל הכשרים ומשפחותיהם לטיולים באתרים הנפלאים של ארצנו הקדושה. 

 

וכמובן מטרתם היא לשם בריאות הגוף והתחזקות הנפש, להשיב דעתו של אדם, לשמחה ולפכְּחָהּ, שיקבל כוחות חיים חדשים, חיים שיש בהם חילוץ עצמות, וכעניין "וקווי ה' יחליפו כח" (ישעיה מ). 

 

וכל זאת רק בכדי שיוכל לעבוד את בוראו בנפש בריאה ובגוף בריא. שהרי "אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה" (רמב"ם הל' דעות פ"ד ה"א). וזהו שמובא ב"ספר המידות" (תשובה, פד) "תיקון הגוף קודם לתיקון הנפש". לכן בודאי שטובה היא היציאה לטיול לצריכים לה.

 

שומרים מצוות בדקדוק גם בטיול

 

אך צריכים לזכור כמה עניינים הקשורים לכך, ראשית לשמור את העיניים היטב מכל מראה אסור, ולכן לא ללכת במקומות שיש אפילו רק חשש שאין שם צניעות. 

 

ויש לפרש בזה בס"ד מקרא שכתוב "וקווי ה' יחליפו כח", זוהי תקופת בין הזמנים שנועדה להחלפת כוחות, "יעלו אבר כנשרים", היינו שמירת העיניים (עיין טור סי' א), והיינו שדוקא בתקופה זו צריכים להתחזק במידת "קל כנשר", שהיא שמירת העיניים כנ"ל.   

 

וכן ישתדל להתפלל את כל התפילות במניין, וכן בכל זמן פנוי שאינו עוסק בבריאות גופו ויכול ללמוד, יקח ספר פשוט שאינו דורש עיון עמוק וילמד ולא יאבד זמנו, כי "אין אבדה כאבידת הזמן". 

 

וכמובן שירכוש מוצרי מזון כשרים למהדרין בלבד, ויקפיד על שאר כל המצוות, קלה כחמורה. 

 

לא לצאת לטיול עם אחרים

 

ויש להתריע על תקלה חמורה שפשׂתה קצת בעוונותינו הרבים, גם אצל שומרי מצוות, והיא כאשר יוצאים לטיול זוגות ביחד או משפחות ביחד, ומתערבים אלו עם אלו ונכשלים בכמה איסורים. 

 

שהרי קלות ראש מצויה בטיול, והשטן מרקד ביניהם, וטוֹוה מלכודת ורשת לרגליהם, ופעמים רבות שהיה הסוף מטיול משותף זה רע ומר. 

 

לכן כל בעל נפש וירא ה' לא יצא לטיול אלא עם משפחתו בלבד אשתו וילדיו. ודי בזה לחכימא (ור' עוד לעיל ע' אהבה).

 

לא לטייל בחול המועד

 

כמו כן יש להודיע כי חולו של מועד בפסח ובסוכות לא נועד לטיולים ונסיעות, כאשר חושבים בטעות רבים, כי בפירוש אמרו חז"ל שימים אלו נועדו לשמוח איש בביתו ולעסוק בהם בתורה יותר משאר ימים, ושעל כן נאסרה בהם מלאכה (ירושלמי מו"ק פ"ב ה"ג). 

 

ולא כדי שיצאו לטיולים ויבטלו זמנם בחגים הקדושים הללו, אף כי באים מכך לידי שמחה, כי לא לשמחה כזו התכוונו חז"ל, ועל כן אמרו (סוכה כז:) כי משובחים העצלנים במועד, הנשארים בביתם ושמחים גם בגשמיות וגם ברוחניות.

 

ואף לקברי הצדיקים או לכותל המערבי, אמנם יש בכך מצוה חשובה, מכל מקום כיום שהמונים פוקדים מקומות אלו בחול המועד, הפריצות מצויה בהם, ושומר נפשו ירחק מכך בימים אלו. 

 

כי תחת אשר צריך היה להשיג קדושה והתעלוּת בחגים הקדושים, השיגתו ירידה והתרחקות מהשם יתברך, ולא זו הדרך.

אשרי יושבי ביתך

 

ומי שיכול ואינו צריך לטיול, בודאי עדיף שלא לצאת, ובכך ימנע מעצמו את ביטול הזמן היקר, יאסוף עוד מצוות וימנע מלהכנס בחשש עבירות וכד' (וע' ספר חסידים סי' קסז, מסילת ישרים פרק יג).

 

ואגב אזכיר בס"ד את אשר סיפר לי סבי היקר ר' מסעוד דרעי שליט"א, שהיה אביו – ר' דוד ז"ל – שואלו כבוחנו, אמור לי בני, מי לדעתך עדיף, המקיים "אשרי יושבי ביתך" (תהילם קמה) או המקיים "אשרי תמימי דרך" (שם קיט). 

 

ומיד המשיך וענה – דע לך בני כי תמיד עדיף הוא המקיים "אשרי יושבי ביתך", שיושב בביתו ועוסק בתורה או בכל אשר יעסוק, מאשר ההולך בדרכים אשר מכשולים רבים ניצבים לנגדו, ולוואי ינצל. ע"כ.

 

ההבדל בין הולכי על דרך לבין יושבי ביתך

 

והגאון ר' בן ציון אבא שאול זצ"ל היה מוסיף בעניין זה, כי אמנם "אשרי תמימי דרך" נראה יותר חשוב מחמת אריכותו, אך סוף הפרק הוא "תעיתי כשה אובד"… מה שאין כן "אשרי יושבי ביתך", הסוף הוא "תהלת ה' ידבר פי". 

 

וזהו ההבדל בין ההולכים בדרכים לבין היושבים בבית, אלו סופם טוב ותהילות ה' ידברו, ואלו בחשכה יתהלכו (ושור"כ בס' "שיח שרפי קודש" ח"ה סי' תיב). ישמע חכם ויוסף לקח.